אביב גפן, בשיר "יומן מסע" כתב בחכמה כי המשמעות לחיות היא לשאול את השאלות ולענות ואני מאוד אוהב את התובנה הזו מהשיר הזה, מוטו לתחום העיסוק שלי, לקואצ'ינג-אימון אישי ולחיים עצמם.
כנראה שהמשפט הזה היה קיים בתוכי תמיד ולא באמת התייחסתי אליו יותר מדי, הוא תמיד היה שם ורק בשנים האחרונות העזתי להוציא אותו החוצה, להעמיד את השאלות אל מול עצמי בפומבי וגם מול אנשים אחרים.
יותר ויותר אנשים שואלים אותי לאחרונה למה אני לא כותב יותר ומפרסם יותר את העובדה שאני עוסק בקואצ'ינג- אימון מנטלי, לאנשים רגילים וגם לספורטאים, אז החלטתי לשתף מעט, לכתוב על זה.
אני רץ כבר יותר מעשרים שנה(אבל מי סופר..?) ובמשך הזמן הריצה התארכה והתארכה, הקילומטרים הצטברו ועמם גם השאלות שהתחלתי לשאול את עצמי, בראש, בפנים.
בחלק מהמקרים התשובות לשאלות היו מונחות לפניי ורק הייתי צריך לעצור שנייה ולהסתכל ובחלק אחר הייתי צריך לחפש מעט יותר את התשובות, אבל הן היו שם תמיד.
השאלות, כמו של כולנו, היו סביב "האני", המקום בחיים בזמן העכשווי, איפה אני רוצה לראות את עצמי בעוד מספר שנים, האם אני שלם עם עצמי ועם מה שאני עושה.
התשובות לא תמיד היו ברורות מאליהן, לא תמיד קלות אבל הן תמיד היו שם, הייתי צריך רק לקרוא אותן, לחשוב.
ככל שחלף הזמן ומצאתי את המקום שלי, את השלם שבי, הריצה הפכה לחלק טבעי מהחיים וכך גם השאלות והתשובות.
ואז הגיע פרק חדש, אנשים בסביבתי ביקשו סיוע, בריצה ובעיקר במענה לשאלות שלהם, אתגר חדש.
התשובות אז הגיעו ממני, מהבטן, מהראש, מהלב, אבל ממני.
זה הרגיש טוב ונכון אז וכנראה עשה משהו לאנשים ששאלו כי דברים החלו לקרות.
אבל באיזשהו מקום החל מנקר הספק אצלי, שם בפנים, ספק שלא ידעתי להסביר אבל למדתי שתחושת בטן לא מטעה אף פעם, חייבים לשים לב אליה.
הבנתי שאני חייב לבנות לעצמי "ארגז כלים" מסודר, לקחת את כל האינטואיציות, התשובות מהבטן ולעשות את זה "נכון".
השלב הבא דרש לימוד מסודר.
מטבעי אני אוטודידקט, אוהב ללמוד לבד, בכל תחום אבל הפעם כחלק מבניית אותו ארגז-כלים שאלתי את עצמי אם זה מה שאני צריך, התשובה הברורה הייתה מול העיניים.
השלמתי לימודי אימון אישי-קואצ'ינג והדבר אולי הכי חשוב שלקחתי מהלימודים הללו היה ללמוד לשאול את השאלות ולהקשיב.
לא לחשוש לשאול את מי שמולי גם שאלות קשות, שנכנסות פנימה שהתשובות אליהן לפעמים מונחות ממש ממול ואז להקשיב, להמתין לתשובה לפני השאלה הבאה, להקשיב גם כשאני חושב שאני יודע את התשובה, לתת לאדם שמולי להגיע אל התשובה שלו, לבד(לפעמים עם מעט עזרה ממני).
את "שנת הקורונה" ניצלתי, לצד תחילת העיסוק בתחום האימון המנטלי, להשתלמויות שונות, להרחבת ארגז-הכלים האישי שלי וללימודי המשך, להתמחות באימון מנטלי לספורטאים, התנסות בתחום הזה ומעבר לעיסוק גם בתחום המרתק הזה.
אם החזקתם מעמד עד פה, רק עוד קצת בבקשה.
אז באיזה תחום של אימון מנטלי אני עוסק?
לענות על זה בתשובה "הכל" יהיה כוללני מדי אבל התשובה הנכונה היא שאני מאמן לקבלת החלטות בחיים, להתמודדות עם שינויים, חיזוק בטחון בתחום האישי והזוגי, משפחה וגם ילדים.
ואימון מנטלי לספורטאים?
זה כבר דורש פוסט נפרד, בקרוב מאד.
אז אחרי ששאלתי את עצמי אם אני רוצה להיחשף ככה ולכתוב על העיסוק שלי ואת התשובה קיבלתם בפוסט הזה, מוזמנים לפגישת אימון ראשונה איתי, בחדר האימונים הידידותי שלי(לא אוהב את המילה קליניקה) או בכל מקום אחר שתבחרו, שם נכיר, נשאל מעט שאלות ולא נענה על כולן כמובן אבל בעיקר נצא לדרך של שאלות ותשובות שבסופה נגיע למקום אחר, חדש ואולי מוכר.
