ינואר 2005 וחציתי בשלום את קו הסיום במרתון טבריה לאחר ארבע שעות וארבעים משהו דקות ארוכות מאוד ואל תחסירו אפילו אחת מהן, זכיתי להיות שם

״קראתי את הספר שלך״ היא כתבה לי ״וכל כך הזדהיתי ממה שכתבת על השביל״ המשיכה ״השביל שכל הזמן משתנה ואתה משוחח איתו, זה התחבר לי

לכל אחד יש סיפור לספר ואחרי שהמילים יוצאות, מהראש, מהפה אבל בעיקר מהלב הם כבר לא שלו, הם כבר בחלל האוויר ובעיקר שייכות לציבור ולמי

״הכאב הוא בלתי נמנע, הסבל זו בחירה״ (מקורות שונים טוענים לבעלות על המשפט הזה) הכאב נוכח אצלנו, אצל כל אחת ואחד מאיתנו כמעט באופן קבוע.

להרבה מאיתנו, ספורטאיות וספורטאים וגם ילדים ונוער בכלל(ובואו נודה על האמת, גם למבוגרים שבינינו) מצב של חוסר וודאות בכל תחום שהוא גורם לנו ל״חריקות״ ופגיעה

פעמים רבות, בין אם אנחנו ספורטאים ובין אם אנשים ״רגילים״ שעוסקים בספורט כחלק משגרת החיים שלנו, אנחנו פתאום מרגישים שהגענו לתקופה של שגרה שוחקת, כזו