לפעמים קשה לנו להתחבר לתהליכי מסויימים, להתחיל אותם או להיכנס לתוכם תוך כדי כאשר עיקר העניין הוא שאנחנו לא רואים את התמונה המלאה, את קו הסיום, את התוצאה.
בחודשים האחרונים אני עסוק בכתיבת הספר שלי ומקדיש לזה פרק זמן כמעט בכל בוקר וזאת לאחר שהוא היה כבר כמעט מוכן והחלטתי שהוא פשוט לא מספיק טוב, לא מעביר את המסרים שרציתי, לא אני.
בכל פעם שאני מרגיש שאני נתקע, לא בגלל מחסור במילים אלא בכלל מגיע למצב של עצירה, אני מחזיר את עצמי לתמונה בראש של איך הספר נראה כשהוא מוכן(כן, יש לי תמונה בראש).
תמונת ״קו הסיום״ הזו נותנת לי במקום מסוים דרייב להמשיך קדימה, לכתוב ולנסות להגיע לשם.
אבל קו הסיום הזה לא יגיע אם לא אתחייב לעצמי לתאריך ואני יודע את זה ולכן בפוסט של שישי הבא, כאן בבלוג, יהיה תאריך מחייב מבחינתי שבו הספר יראה אור(לפחות בכל מה שתלוי בי..).
אז כשאני מדבר על ריצה אני מדבר על החיים וכותב על זה בספר.
