קצת מהחיים של מאמן מנטלי לספורטאים או איך עוברים עליי הימים בתקופה האחרונה.
כל מי שעוקב אחרי ברשתות החברתיות השונות יודע שבחודשים האחרונים אני מלווה כמאמן מנטלי את קבוצת נערות א׳ כדורסל נשים של אגודת הספורט רמת-השרון, אז אמנם אני לא מעלה פוסטים או מעדכן לגבי זה באופן שוטף אבל אני נהנה מכל רגע שלי שם- אימונים וכמובן משחקים, צובר הרבה חוויות וגם ניסיון וכל זה יעלה אולי בצורה מסודרת בהמשך.
במקביל או בנוסף לכך אני מלווה גם ספורטאים באופן אישי, בהתאם לתכנית שבנינו בינינו ומתקדמים איתה באופן עקבי כולל שינויים שלפעמים עושים בדרך, מתאימים את עצמנו למה שמתפתח, לחיוב ושלילה, כי בסך הכל החיים דינמיים וכך גם עולם הספורט.
כאשר מלווים ספורטאית או ספורטאי, כאשר אני מלווה, אחד מהדברים הראשונים והחשובים זה כמובן ענף הספורט שבו משתתפים, לימוד החוקים, התקנון כי חלק מללוות ספורטאי זה להבין מה קורה בספורט ״שלו״, מה שמקל בהמשך את הקשר והאימונים במהלך התהליך.
תגידו ״מה כבר לא ברור או ידוע בכדורסל או כדורגל?״ ואני תמיד אומר שחייבים להיות מעודכנים בכל השינויים שעוברים הענפים ובעיקר מה הדרישות ומה ״השפה״ המדוברת בענף זה.
כמובן חשוב לשים לב גם אם מדובר בענף ספורט אישי או קבוצתי ואם זה קבוצתי, מה מקומו של הספורטאי בקבוצה.
וזו רק ההתחלה.
כי כמאמן מנטלי לספורטאים אנחנו נכנסים למעשה או נמצאים בתוך מערכת מורכבת- שחקנ/ית- מאמן- הורים(לפעמים נוכחים ודומיננטיים ולפעמים מאפשרים).
הרבה מאוד משמעות יש למיקום של ההורים בתוך המשולש הזה.
לכל ספורטאי, בין אם בקבוצתי או באישי חובה להקדיש את היחס הנכון, במינון הנכון וגם בהתאם להתפתחויות הספורטיביות או האישיות שלו ולא אחת אני מוצא את עצמי מגיע לפגישת אימון כשהתכנון הוא לשוחח או להתאמן על נושא מסוים אבל הספורטאי נמצא ב״מקום אחר״ ולכן חשוב יותר קודם כל לעסוק במה שבוער כרגע, בכדי שזה לא יפריע להמשך.
אחד הדברים אולי הכי משמעותיים אצלי זה החיבור, לספורטאי, לקבוצה.
רמת ההזדהות שלי ותחושת ה״ביחד״ ואז גם מגיעות הרגשות, אמוציות
אבל זה כבר לפוסט אחר.
