כשאנחנו חיים אנחנו לא ״רק״ חיים, אנחנו כותבים, כמעט מדי יום, את סיפור החיים שלנו אז חובה עלינו לכתוב סיפור טוב.
המשפט הזה מתרוצץ לי בראש כבר מספר ימים וכעת עבר גם אל ״הדף״ , אל הקובץ.
בכל יום כאשר אנחנו פוקחים עיניים אנחנו נמצאים בסיפור שלנו, בין אם הוא המשך של הפרק הקודם, היום הקודם ובין אם הוא למעשה סוג של סיפור חדש אותו אנחנו מתחילים.
זוכרים את ״אוזני החמור״ שהיינו עושים בפינות הדפים כאשר היינו מפסיקים לקרוא? את אלו שמסמנים לנו בכל פעם מחדש איפה היינו, איפה הפסקנו לקרוא בפעם האחרונה בכדי שנוכל לחזור לשם ולהמשיך?
גם בחיים יש לנו ״אוזני חמור״ שכאלו לטובת הזיכרון וההמשך.
אבל מי אמר שאנחנו חייבים להמשיך מאותו המקום?
לפני שאנחנו ממשיכים לכתוב את הסיפור שלנו אולי כדאי שנעצור רק לרגע ונחשוב, האם מה שכתבנו עד עכשיו בסיפור הצליח לנו? האם אנחנו נמצאים בפרק הנכון בסיפור?
אולי למעשה כתבנו רק סוג של טיוטה ראשונה או שנייה וכעת הגיע הרגע לקמט את הדף, לזרוק אותו לרצפה(כי ככה זה תמיד בסרטים וזה נראה נחמד..) ולהתחיל לכתוב את הפרק מחדש, את הסיפור מחדש מנקודה אחרת.
אז בפעם הבאה כאשר אתם פותחים את הספר שלכם, את הסיפור שלכם בסימון שהשארתם עצרו לשנייה ותחשבו אם כתבתם אותו טוב ובעיקר תחשבו האם אתם נהנים לקרוא אותו.
ואפרופו כתיבה וספר, מכיוון שנשאלתי מספר פעמים, כן, התחלתי לכתוב ספר חדש, את הספר השני בסדרה והוא יקרא ״כשאני חושב על ריצה אני חושב על החיים״.
חלקי פרקים ממנו יתפרסמו(כבר מיום שישי הקרוב) פה בדף ה-בלוג באתר שלי ואתם כמובן מוזמנים להיכנס ולקרוא.