מטרה, תאריך, זמן, מרחק, בריאות

"הפסגה היא רק עוד נקודה על ההר. הדרך לשם היא המסע." 

אנדרו קופר, מטפס הרים אמריקאי

היא הביטה בי בעיניים גדולות מבעד למשקפיים וספק שאלה ספק הוסיפה סוג של תדהמה לשאלה שלה ״אתה לא נשקל?״ ונתנה לאוויר שבינינו לשקוע מעט.

ואני? אני פשוט לקחתי מעט את הזמן שהיה לי ועניתי לה שעשיתי וחוויתי אין ספור של תהליכי דיאטה לאורך החיים שלי, תהליכים שנועדו להוריד משקל מסיבה כזו או אחרת אבל לא באמת הצליחו לשנות את אורח החיים שלי ולהפוך את הרגלי התזונה האלו לעניין של קבע, כל אחד בתורו עבר מהעולם כאשר הושגה המטרה העיקרית, מרתון, אולטרה-מרתון או כאשר הגעתי לאיזה משקל יעד שסימנתי לעצמי. 

״תביני״ אמרתי לה, מנסה להסביר את המצב מהצד שלי.

״אני אדם של תהליכים, אדם של מטרות, יודע לסמן לי מטרה רחוקה, לבנות סוג של תכנית שתוביל אותי בדרך אל המטרה ותביאי אותי עד לקו הסיום שהוגדר כהגעה למטרה הזו״ יריתי ברצף כמעט בלי לקחת אוויר.

״בכל תהליך תזונתי כזה או אחר שעברתי״ המשכתי לספר ״הריצה הייתה חלק ממנו, חלק בלתי נפרד ממנו״ ועכשיו לקחתי אוויר ״עכשיו אני נמצא במקום אחר״ אמרתי לה ״אני במקום שונה לחלוטין״, עכשיו עצרתי ובלעתי את הגולה הזו שהצטברה לי בגרון.

אם הייתה כוס מים לידי, סביר להניח שהייתי גומע את כולה בבת אחת, מנסה להרטיב את היובש שהצטבר בפה יחד עם האמת שעמדה לפרוץ ממנו החוצה.

״כיום הריצה היא משהו שנשאר בגדר מחשבה״ הוצאתי את המילים ״הריצה היא חלק ממני ואני מנסה להחזיר אותה לחיי״ הוספתי ״אבל היא כבר לא המטרה העיקרית מבחינתי ולקבוע תחרות מטרה, איזה יעד עם תאריך מוגדר״ הסברתי לה ״יהיה לא ריאלי ולא הגיוני״ ועכשיו עברתי להסביר לעצמי בתוך הראש, מטרה, כפי שאני רואה אותה, חייבת להיות מוגדרת בתאריך יעד, חייבת להיות ניתנת למדידה והדבר הכי חשוב שהיא חייבת להיות זה להיות ריאלית.

היא כמו קראה את המחשבות שעברו לי בראש ושאלה-אמרה ״אז מה ההבדל עכשיו?״ 

שעכשיו המטרה לא מוגדרת במרחק או בזמן יעד, היא לא אירוע סיבולת כלשהו שבו אני מתכוון להשתתף, לפחות לא בשנה הקרובה, את כל זה חשבתי לי בראש לפני שעניתי לה בפשטות ״עכשיו המטרה היא הבריאות שלי וזהו״. 

קצת היה לי מוזר בסיטואציה, שבדרך כלל אני בצד ששואל את השאלות הקשות, אלו שמאירות את הדרך, אלו שחושפות או מעמתות ומאמתות עם האמת עצמה, מניחות אותה על אותו שולחן וזאת למרות שכמו באתי מוכן לשאלות והיה לי ברור שזו לא סתם פגישה שתעסוק בענייני משקל ובריאות כי בסופו של יום אני יודע טוב מאוד מה אני צריך לעשות, פשוט, כמו רבים אחרים, גם אני לפעמים צריך את ״השוטר״ שיפקח עליי, יגיד לי נו נו נו ויעיר אותי מחדש לקחת אחריות על מה שחשוב באמת בחיים, הבריאות. 

בשלב זה של השיחה בינינו מצאתי את עצמי בסוג של התנתקות ממה שקורה בחדר, ממה שקורה סביב השולחן הזה והמחשבות נדדו לציטוט שנמצא בכותרת, במשפט הראשון.

חשבתי לעצמי על העניין הזה שהפסגה היא למעשה עוד שלב שקיים בכל דרך, בכל מסע והעניין האמיתי נמצא למעשה בתהליך עצמו, בתהליך שאני, אנחנו, עוברים עם עצמנו, שזה המסע האמיתי, ממנו אנחנו צוברים ידע וניסיון, ממנו אנחנו לומדים, למדים, בכך שלב שאותו אנחנו עוברים, מתקדמים קדימה.

לאורך השנים אני מעסיק את עצמי פעמים רבות בעניין המטרה שדוחפת אותי להתקדם, שהיא אולי מקור המוטיבציה, או לפחות ככה זה מרגיש כלפי חוץ.

אבל ההשתדלות האמיתית שלי היתה תמיד בדרך, בתהליך הלימודי אותו אני עובר עם עצמי לאורך דרכים, שבילים, לאורך השנים.

מאוד קל לי להציג את עצמי כאחד שברגע שהוא בוחר מטרה לעצמו, אני מאוד ממוקד מטרה ובעבר, פעמים רבות המטרה קידשה את כל האמצעים, כמעט רמסה את החיים עצמן והעיקר היה להגיע למטרה.

אבל ככל שצעדתי-רצתי ביותר ויותר דרכים למדתי ולימדתי את עצמי שהחלק החשוב ביותר זה התהליך שאני עובר עם עצמי, התהליך שעברתי עם עצמי ולמדתי יותר מזה אפילו, למדתי לעצור בסופו של כל שלב, כמו שכאשר מטפסים על הר, מבצעים עצירה מדי פעם ונותנים לגוף להתאקלם לשלב החדש בגובה, כך גם אני למדתי לעצור לרגע, לעכל את מה שעברתי, להתרגל למצב החדש ולנסות להבין מה למדתי עד כה בדרך הזו ורק לאחר שבאמת הרגשתי שאני מוכן, ״שמתי את התרמיל על הגב״ והמשכתי לצעוד קדימה בדרך שבחרתי.

פעמים רבות אנשים יוצאים לדרך וממהרים להגיע אל סופה, להגיע אל המטרה, אבל שוכחים או מפספסים את החלק החשוב ביותר, את החלק של התהליך והלימוד בדרך אל המטרה.

לקחתי שאיפת אוויר עמוקה, אולי אפילו עצמתי מעט את העיניים וניסיתי להחזיר את המחשבות שלי אל החדר, אל המקום בו אני נמצא כעת ולא להרי ההימלאיה שנמצאים אי-שם בדימיון שלי כאולי סוג של מחשבה לעתיד או סתם סוג של מטאפורה.

״מכיוון שאני אדם שרגיל להגדיר את הדרך שלו במטרות״ אמרתי כאשר חידשתי את השיחה ״גם את המטרה הזו אני יכול לפרק לעצמי לגורמים, לבנות את הדרך, את התהליך שיוביל אותי אל המטרה בצורה הטובה ביותר או אולי הנכונה לי ביותר״.

עוד נשימה אחת עמוקה.

שתקתי לרגע ונזכרתי באותה ריצה בה בחרתי לעצור, בחרתי שלא להגיע אל המטרה שהצבתי לעצמי מתוך מחשבה, שהייתה נכונה לרגע ההוא, שעדיף לי לעצור ולא להמשיך לרוץ ולו רק בכדי לשמור על הבריאות שלי(וכן, אני יודע שמשתמע בין המילים שכיום אני לא בטוח שאני שלם עם ההחלטה הזו, אבל זו לא חוכמה…).

״ברור לי שהדרך הזו שבניתי לי״ אמרתי לה ״התהליך הזה שאני עובר עם עצמי, לא פשוט בכלל והפעם לא משנה מה, אסור שלא להגיע אל המטרה״. 

• גם המילים הללו ימצאו את עצמן בספר השני שלי ״כשאני חושב על ריצה אני חושב על החיים״ שנכתב בימים אלו.
  את הספר הראשון שלי כבר קראתם? כדאי לכם