אני יושב ומעלעל בין דפי הספר שנמצא אצלי בידיים.
את כמות הפעמים שקראתי בו אני בטח לא זוכר, בין אם הייתה זו קריאה רצופה או באם שלפתי אותו מהערימה וקראתי פרק או פיסקה ממנו בשעת הלימוד היומית שלי.
בטח תנסו לנחש באיזה ספר מדובר, לאיזה ספר אני מתכוון אבל אל תתאמצו כל כך.
זה לא שלא אגלה, פשוט זה לא חייב להיות ספר ספציפי שאני מתכוון אליו אלא דווקא סגנון כתיבה מסוים, סוג של סיפורים אישיים שמשכו אותי והיוו סוג מסוים של השראה עבורי.
גיליתי למשל, בתחילת הדרך, שמאחורי כמעט כל סיפור השראה יש איזה סיפור אישי כואב ולא, זה לא איזה קיטש אמריקאי.
ריץ׳ רול שכתב את ״אולטרמן״ היה מכור לכל החומרים האפשריים שיצרו עבורו מסך ערפל על החיים האמיתיים עד לאותו הרגע שהבין שככה הוא לא יכול להמשיך יותר ועשה סוויץ׳ שלם בחיים שלו.
צ׳ארלי אנגל, ״running man” הצליח להיות מכור לאלכוהול ובנוסף לסבך אנשים רבים כלכלית, גם הוא הבין שבדרך הזו הוא לא ישרוד.
סקוט ג׳ורק, אחד מגדולי האולטרה-מרתוניסיטים בעולם הגיע ממשפחה שדי הזניחה אותו, בעיקר עקב בעיות בריאותיות של אמא שלו, אליה היה קשור וגם הוא, כמו אחרים, התחבר לעולם הריצה כמפלט.
ואני יכול להמשיך עוד ועוד בדוגמאות של סיפורים וספרים שקראתי, מירקרתי, חזרתי וקראתי ולמדתי ובעיקר לקחתי מהם משהו.
סיפורים וספרים שהשפיעו עליי בחיים יזכו להתארח פה בבלוג בתקופה הקרובה ואולי גם המשפטים שלקחתי מהם והכל מתוך כוונה לשתף ואולי יסייעו לעוד אנשים.
בינתיים, צאו לרוץ בין שבילי המילים.
