ינואר 23׳ ואני מוצא את עצמי במחלקת טיפול נמרץ נשימתי בבית חולים, לא, לא שקרה לי משהו, אלא לבת שלי.
שעות של המתנה שהפכו לימים ושבועות הפכו מבחינתי גם לסוג של בילוי קבוע מול מכונות המזון שנמצאות וקורצות מכל פינה, לבילוי בחנות הנוחות בקומת הכניסה וגם כמובן בבתי הקפה והמסעדות שפזורים מסביב וקוראים להגיע לטעום ובעיקר להתנחם מעט.
עוד שוקולד ועוד חטיף או המבורגר שהוסיפו גם למשקל שלי וגם לכיוון הלא נכון של הבריאות ומיותר לציין שגם הפעילות הגופנית הוזנחה באותה התקופה(בואו נודה עלה האמת, הליכה לכיוון המכונות מזון ולעיסה בלתי פוסקת זו לא באמת פעילות מהסוג הנכון).
מספר חודשים עברו, השגרה די חזרה לעצמה יחד עם רגעי שיא בעבודה שלי כמאמן מנטלי לספורטאים וליווי למעמדי שיא של קבוצת הנערות בכדורסל של רמת השרון, סיום אליפות ישראל בקארטינג אבל לצד השיאים הללו מה שבעיקר התחלתי להרגיש זה שהגוף שלי מאותת לי שמשהו לא בדיוק בסדר איתו.
כשאני מתכוון שמשהו לא בסדר איתו אני מתכוון בעיקר שתחושת צמא ליוותה אותי כמעט במשך כל היום ונצמדתי לבקבוק מים, כולל בשעות הלילה שהייתי מתעורר לשתות, בנוסף הגיע הצורך למתן שתן באופן חריג, שוב, גם בשעות הלילה שהפכו לסיוט מבחינתי.
הייתי מתעורר עייף כי לא באמת ישנתי או לא ישנתי טוב.
למען האמת לא באמת הייתי צריך הוכחה כתובה למה קורה לי, מה עובר עליי, ידעתי בדיוק מה יש לי.
למען הסר ספק בחרתי לגשת לקופת החולים במקום בו אני מתגורר, לפגוש ברופא ובעיקר לבצע בדיקות דם בעיקר בכדי שתהיה לי נקודת התייחסות, שאדע איפה ובמה אני צריך להתחיל אבל בעיקר ידעתי שכמו תמיד הבחירה בידי ושאני הוא זה שלוקח אחריות על הבריאות שלי.
על מה שהתחולל בביקור אצל הרופא כתוב במפורט בפוסט אחר אבל בעיקר מה שידעתי שלפחות בשלב הזה, השלב הראשון של המצב החדש שלי, אני צריך סוג של שוטר שיסייע לי ו״השוטר״, למעשה ״שוטרת״, זו הדיאטנית של קופת חולים שעד עכשיו, בזמן שאני כותב את הפוסט הזה, יודעת או מבינה איזה תפקיד קיבלה ממני.
על הביקור הראשון שלי אצל הדיאטנית קיים פוסט בנפרד, פוסט חשוב מאוד לטעמי.
ישבתי עם עצמי וחשבתי, ניסיתי להסתגל למצב החדש ומה שבעיקר הבנתי זה שהאחריות על הבריאות שלי היא אך ורק שלי.
אני לא יכול לסמוך על רופא שרק מנסה לדחוף לי תרופות ולא באמת מעניין אותו מעבר לזה(תקראו את הפוסט בנושא ותבינו).
אני יכול לסמוך אך ורק על עצמי, לשלוט בבריאות שלי, בבחירות שלי, בהחלטות שלי, באורח החיים שלי, בפעילות הגופנית שאבצע כי זה מה שיקבע את המשך הדרך שלי מבחינתי.
ואז החלטתי להקים ולפתוח את ״אולטרה-מיינדסט״…
