היא ישבה מולי בפגישה הדו שבועית שלנו, מעט מחוייכת ומעט נבוכה, יודעת שחיים קלים לא יהיו בפגישת האימון הזו.
בחרתי הפעם שניפגש בבית הקפה שאני נוהג לשבת בו בחודשים האחרונים והוא אולי הכי טוב באזור המגורים שלנו, בטח הכי טוב שאני מכיר.
במהלך השיחה עלה נושא ההצלחה ומה זו בעצם הצלחה והעברתי את ה״כדור״ אליה, שאלתי אותה מה זו הצלחה בעיניה.
בשניות הראשונות, שהפכו לדקות, ניסתה להתחמק מתשובה, מה שלרוב קורה כאשר אין לנו תשובה מדוייקת או אולי כי אנחנו חוששים, נרתעים מלהביא את מה ששלנו לשיחה.
כאשר התשובה הגיעה אמרה שהצלחה מבחינתה בין השאר זה כאשר תמות, כן, ממש ככה, על הקבר שלה יגידו דברים בזכותה בין השאר.
דבר נוסף שציינה היה שהצלחה זו היכולת שלה או רצון ליכולת לבנות מערכות יחסים עם אנשים, עם סביבתה, מערכות כאלו שיהיו טובות ונעימות.
כל התשובות שלה נגעו בעתיד, במה יהיה ואיך יראו דברים בעתיד ודאגה להם.
פעמים רבות אנחנו ״רצים״ לעתיד שלנו ומקווים ששם, בעתיד הזה יהיה לנו ולסובבים אותנו טוב.
אבל, באם נתמקד בהווה שלנו, בעכשיו ובפעולות שאנחנו מבצעים כעת ונדייק אותן, את הפעולות ואת המקום שלנו, נדייק כל הזמן, זו תיחשב, מבחינתי לפחות, ההצלחה האמיתית ואת זה גם הסברתי לה, את העמדה שלי לגבי הצלחה.
היכולת להיות בעכשיו שלי שהוא נכון ומדוייק לי.
ובהקשר להצלחה שלה, אמרתי, אם העכשיו שלנו יהיה מוצלח ומדוייק לנו הרי שבעתיד, ״על הקבר״ אלו יהיו גם הדברים שיגידו עלינו כי לאורך כל הדרך היינו מוצלחים בדרך שבחרנו, היינו מדויקים לנו ולפיכך גם לסובבים שלנו, אלו שבחרו להיות ולהישאר לידנו.
נסו להתמקד בעכשיו שלכם, בררו עם עצמכם מה זו הצלחה ודייקו לכם את הדרך לשם.
ניפגש בשבילים
