״אם לא תקום ותתחיל את היום הזה הוא פשוט יתחיל בלעדיך והזמן שלא תנצל לא יחזור״
זה פחות או יותר המשפט שעבר לי בראש ביום שישי ההוא, עם ספל קפה רותח ביד אחת ומוסף התרבות הקבוע של העיתון שהיה מונח מולי.
אני קורא עיתון רק בסופי שבוע ותמיד מתחיל ממוסף התרבות וקורא אותו מהסוף, כתבות הספרות, השאר מגיע, לפעמים, אחר כך.
שלוק ועוד שלוק מהקפה, מילה שהתחברה למילה אחרת ולמשפט בכתבה על עמוס עוז ו-א.ב יהושע אבל הבנתי שאני רוצה כבר לצאת לרוץ.
הקפה הסתיים לו וגם הכתבה בעיתון ואז הגיע תורה של הברך ויצאנו לדרך, כמעט שעה של ריצה חמימה ומיוזעת כמו שאני אוהב, עם פודקאסט באוזניות הקטנות וסיפור קצר שהתחבר לי בראש והתהדק ונמצא בדף הסיפורים שלי
תוך כדי הריצה חשבתי לעצמי או יותר נכון שאלתי את עצמי מה היה קורה אם לא הייתי יוצא לרוץ והאם אותו הסיפור היה הופך למה שהוא או שאולי היה הופך לסיפור אחר, אם בכלל.
צעד ועוד צעד בתוך הריצה וכמו בכל ריצה אני מבין שוב מחדש כי למרות שלזמן יש קצב משלו, אוניברסלי וקבוע, לי, כאדם, כרץ, כמאמן מנטלי לספורטאים, ככותב, יש קצב משלי.
לפעמים נראה כאילו הזמן הכללי והזמן שלי חיים בשני קווים מקבילים שלא נפגשים, בעיקר כי אני משתדל לנהל את הזמן בקצב שמתאים ונכון לי.
אבל באם אני או כל אחד אחר יוצא לרגע מהבועה שלו, מהמעגל שבו בוא עסוק בעצמו, מגיעה התובנה כי למעשה גם הזמן שלי, שלנו, הוא חלק בלתי נפרד מהזמן הכללי, משתלב ומתפתל בתוכו כל הזמן.
לזמן יש קצב קבוע משלו והוא לא עוצר ולא חוזר ואנחנו הם אלו שצריכים להחליט איך אנחנו רוצים לנצל את הזמן שלנו לפני שגרגרי החול בשעון יגמרו.
#אולטרהמיינדסט #קואצינג #אימוןמנטלי #אימוןמנטאלי #אימוןמנטלילספורטאים #ריצה #זמן #קצב #חיים
@my_first_notebook
