לפני מספר ימים התקשרה אליי אמא לילד בן-8, אמרה ששמעה עליי ועל ״העצמה דרך ספורט״ שאני מעביר ושיתפה שהוא משחק כדורסל באופן קבוע בקבוצה אבל יש ״בעיות התנהגות״ איתו בבית הספר.
ביקשה בעיקר לדעת מה הדרך שבה אני מטפל.
הסברתי לה קודם כל שאני לא ״מטפל״ אלא מאמן והגישה שלי היא שאני מביא כלים מעולם הספורט ומהעולם המנטלי של הספורט ומעביר אותם לחיי היומיום של הילדים, כולל כמובן לבית ספר.
בחרתי להשתמש בדוגמה מאחד האימונים שבו עם ילד אחר שאני מלווה(גם הוא כדורגלן) דימינו את בית הספר ומערכת החוקים והאנשים בו למגרש הכדורגל.
הוא נדרש להגדיר לבד תפקידים וחוקים שמקבילים והיה לו מאוד קל לעשות את זה.
ואז שאלתי אותו- האם במשחק כדורגל או אפילו באימון, האם הוא עובר על החוקים או מזלזל בהם והוא ענה ״ברור שלא״ ומשם הדרך הייתה קלה יותר.
כל ילדה או ילד שמגיעים לתהליך אימוני אצלי זוכים לתהליך פרטני המותאם להם באופן אישי מהעולם אליו הם מורגלים וממנו קל להם לשאוב התנהגויות לעולם שבו הם מתקשים.
כן, זה לא קל ולא פשוט אבל באמצעות אימונים שוב ושוב וכלים נכונים והכי חשוב- יחס, התוצאות מגיעות.
עולם הספורט אינטנסיבי ודינמי ודווקא בגלל זה קל ונוח להשתמש בו לטובת העולם ״הרגיל״.
כבר ציינתי שאני אוהב את מה שאני עושה?
