קראתי את הספר שלך

״קראתי את הספר שלך״ היא כתבה לי ״וכל כך הזדהיתי ממה שכתבת על השביל״ המשיכה ״השביל שכל הזמן משתנה ואתה משוחח איתו, זה התחבר לי למקום שבו אני נמצאת עכשיו, עם הדרך שלי שבכל פעם נראית לי אחרת וקשה לי לפעמים לזהות את עצמי בה״.

״אחת הסיבות שכתבתי את הספר הזה״ עניתי לה בחיוך ״זו בדיוק הסיבה הזו שכל אחת ואחד יכולים למצוא את עצמם בספר״ ואז הוספתי ״אמנם השם שלו מטעה קצת במכוון אבל זה ממש לא ספר על ריצה אלא ספר על החיים״.

מאז שאני כותב ומפרסם פוסטים ברשתות החברתיות השונות כתבתי די הרבה על השיחות האלו עם ״השביל״ שלי, שביל חול שאני קורא לו שביל קליפות התפוזים, שביל בו נהגתי לרוץ הרבה במהלך השנים.

לכל אחת ואחד מאיתנו יש את ״השביל״ שלו שבו הוא עובר בחייו, דרך כזו שלא תמיד ברורה ומוגדרת ולפעמים מתגלה רק כאשר נמצאים בה ממש.

פעמים רבות הגעתי לשביל הזה יום אחרי יום בכדי לרוץ, בין אם ריצה כהכנה לאולטרה שהתאמנתי אליו ולפעמים רק ריצה בכדי להזיז את עצמי ולחשוב וגם כאשר זה היה יום אחרי יום חיכה לי שם שביל ״אחר״.

מסלול הריצה היה זהה אבל להבדיל מהרבה דברים זהים בחיים שלנו, המיינדסט היה שונה, החשיבה, המצב המנטלי וגם הפיזי בו הייתי ולכן השביל הרגיש שונה.

בכל יום, בכל דרך בה נעבור, יתכן שנרגיש אחרת ממה שהרגשנו בפעם הקודמת כי אנחנו נמצאים במצב שונה.

אבל גם השביל.

כן, גם השביל משתנה לנו, חול רך שהופך לקשה, אבנים שמתגלות פתאום, צמחים ירוקים שהצהיבו, חרקים וחיות אחרות שהותירו סימנים ובחורף גם גשם שהופך את השביל לבוצי ומאתגר.

לכל אחת ואחד מאיתנו יש את השביל שלו בחיים, שביל שעלול להשתנות ומשתנה לנו מדי יום, גם כשמדובר במדרכה אפורה בעיר גדולה.

השביל הזה ליווה ומלווה אותנו בכל מהלך חיינו ובמצב בו אנחנו נמצאים, תמיד וזה רק אנחנו שלעתים לא שמים לב אליו.

בכל שביל ישנו גם הסיפור שלנו, לפעמים גלוי ולעתים מתחבא לנו.

אז כן, כתבתי כבר כל כך הרבה פוסטים על הספר הזה שלי, הספר הראשון שלי ״כשאני מדבר על ריצה אני מדבר על החיים״ וזו באמת הסיבה, לפחות אחת מהן ואולי החשובה ביותר, הרצון שלי לספר סיפור שכל אחד מאיתנו יקח משהו ממנו.

כולנו צועדים או רצים בשבילי-החיים, בדרכים שונות.

לפעמים אנחנו צועדים עם אנשים ולעתים לגמרי לבד אבל בכל פעם מחדש, בכל צעד זו חוויה אחרת, שונה, זה יום אחר עם סיפור משלו והשביל משתנה ואנחנו משתנים.

קחו כל צעד בפני עצמי ואז עשו עוד אחד, דברו עם השביל שלכם, עם השביל שבתוככם, הוא שם עבורכם ומקשיב תמיד ולפעמים, אם תקשיבו מספיק טוב תצליחו גם לשמוע את הקול שלו שעונה לכם מבפנים, מנחם, נותן עצה טובה.

אגב, אם מישהו רוצה את הספר שלי, נותרו עדיין עותקים אחרונים ולפחות כרגע אין תכנון למהדורה נוספת, שלישית, כי אני לגמרי בכתיבת הספר החדש.

#אולטרהמיינדסט #כשאנימדברעלריצהאנימדברעלהחיים #שביל #דרך

עוד כתבות

״שאני חי בכל יום מחדש״

״למה אתה ממשיך לרוץ?״ היא שאלה ובהתה בי, המתינה לתשובה בעודה אוחזת בספל הקפה בשתי ידיה וכמעט מצליחה לשלב את האצבעות יחד. ״למה אתה ממשיך

שווה ניסיון נוסף

אין לי מושג מאיפה זה הגיע או יותר נכון חזר אליי, חזרה אליי המחשבה הזו על הריצה והרעיון לנסות לחזור לרוץ, שוב, כן. אני יודע

למה לכתוב ספר שני

לרוץ מרתון אף פעם לא ידעתי שאני רוצה לרוץ, זה לא היה איזה חלום שהיה לי בראש והייתי חייב להגשים אותו אבל את כל זה

בואו נאט את הקצב

הספר עם הכריכה הירוקה שוכב אצלי דרך קבע על השולחן בחדר העבודה, בצורה כזו או אחרת.לעתים הוא נמצא בערימת הספרים הקבועים שלי, פעמים אחרות הוא

הרשמו לניוזלטר

פעם בחודש, לא מציק בכלל…
המון טיפים וידע.
תירשמו, מקסימום תרוויחו

דילוג לתוכן