״מחר״

"When you come to a point when you have to make a key decision, remember how that choice will make you feel tomorrow..”

J.Itzler

תזכור את ״מחר״, נסה לחשוב מה תרגיש ״מחר״ ומחר מה תחשוב על ה״מחר״ שאחריו ובכלל.

אני יושב בחדר העבודה שלי, חדר האימונים כמו שאני קורא לו כי מלבד זה שהוא משמש אותי לענייני משרד וכתיבה זה כמובן המקום, החדר שבו אני מקיים את פגישות האימון המנטליות שלי עם ספורטאים שאני מלווה.

אני יושב בחדר הזה שלי, שישי אחר הצהריים וקורא ספר שמלווה אותי כבר תקופה, בכל פעם פרק או שניים.

הספר נכתב על ידי ג׳סי איצלר, בחור אמריקאי בן גילי פחות או יותר, מעריך שפחות שכתב את הספר הזה על תקופה בה שהה עם נזירים במנזר בארה״ב, סיפור מעניין.

אני יושב וקורא את המילים בפרק הזה, חום של אוגוסט בחוץ, המזגן בחדר באיוושה קבועה שכזו והאווירה שקטה ונעימה ולרגע אחד או בבת אחת המילים האלו מחזירות אותי מספר שנים אחורה, מרוץ האולטרה מרתון הראשון שרצתי למרחק של 100 קילומטרים אבל לא את חוויית הריצה זה מזכיר לי, שהייתה קשוחה עבורי, כואבת ומלמדת אלא דווקא חוויה חיובית שהייתה לי מול רץ אחר במרוץ הזה וכתבתי עליה כבר בעבר, גם בספר הראשון שלי ״כשאני מדבר על ריצה אני מדבר על החיים״ וגם אולי בפוסטים אחרים ואני לא יכול להימנע מלחזור אליה שוב.

עמוק בתוך המרוץ הזה, אני בקילומטר השמונים ואולי יותר, כפות הרגליים שלי כואבות, שורפות וקורעות אותי בכל פעם מחדש כתוצאה משיפשוף שגרמתי לעצמי בטעות של חובבן חסר ניסיון שבחר לרוץ עם נעליים שהן המידה שלו בדיוק ולא נעליים במידה גדולה מעט יותר כי ידוע לכל אחד שכף הרגל מתרחבת כתוצאה מהריצה, מהחום שקיים שם וכאשר כף הרגל מתרחבת היא מתחילה לגעת ולהשתפשף בקצוות של הנעליים מבפנים ובכל מגע שנוצר שם נוצרת כמו כוויה בעצם וכאשר פתאום בבת אחת מרגישים את התחושה הזו שעוברת את הגבול של מגע ומתחיל השלב של מגע-כואב, בוער, שורף וגם כאילו מישהו דוקר שם עם סכין בתוך הרגל, קורע. 

אבל ככל שחולף הזמן ומתוך כוונה שלא לוותר ולהמשיך קדימה כי כל צעד שבו אני מתקדם קדימה, למרות הכאב, מקרב אותי לעבר קו הסיום ועמידה במטרה שהצבתי לעצמי.

מיותר לציין שתחרות מול אחרים לא מעניינת אותי, לא עניינה אותי אף פעם והתחרות היחידה שלי היא מול עצמי, אך ורק מול ועם עצמי.

ככל שאני מתקדם על השביל במרוץ הזה ״סובב עמק״ של שנת 2015 אני מבחין מרחוק בצללית של רץ אחר שצועד על השביל, מדדה באיטיות ואני מתקדם לכיוון שלו בספק הליכה מהירה ספק ריצה ולאט לאט הוא מתחיל לקבל צורה אמיתית, רגליים, גב, ראש כפוף וידיים בצידי הגוף שאומרות דבר אחד, קשה לו.

אני מגיע לאחר מספר דקות קרוב אליו ואז מגיע אליו ממש והולך בקצב שלו לצידו.

״מה המצב?״ אני שואל

״על הפנים״ הוא עונה לי או משהו בסגנון.

עכשיו זה לא שאני במצב מצוין.

שנינו כבר לאחר הרבה שעות של שהייה על שבילי החול והאבנים פה, הוזנקנו כשהיה עוד חשוך מאוד, לילה וכעת כבר צהרי היום או משהו דומה לזה.

גם אם לא היינו מחליפים מילה בינינו ורק צועדים אחד ליד השני המצב של שנינו היה ברור, לשנינו.

אנחנו יודעים טוב מאוד איך אנחנו מרגישים, איך כל אחד מרגיש ואיך זה שלידו מרגיש בעיקר כי אם היינו מרגישים טוב כנראה שהיינו רצים ועוד יותר מזה כנראה שכבר היינו מסיימים את האולטרה הזה או לפחות נמצאים הרבה יותר קרוב לקו הסיום מאיפה שאנחנו נמצאים כרגע.

אומרים על ריצות אולטרה מרתון שהם למעשה מצב של ריצה ממשבר אחד לאחר ומה שקובע את דרך ההתמודדות שלנו והטיפול שלנו במשברים שצצים בכל פעם זה החוזק המנטלי שלנו, מה שיש לנו בתוך הראש ולאו דווקא מידת החוזק ברגליים או באיזה כושר גופני אנחנו נמצאים. 

כן, ברור לי שכאשר אנחנו בכושר גופני טוב וקשה לי להאמין שמישהו מתייצב לקו הזינוק לאולטרה מרתון יהיה רצה או רץ שלא הכינו את עצמם בצורה המיטבית, אם אנחנו שמים בצד סיבות כאלו ואחרות שמנעו מהם להתאמן כמו שצריך אבל בחרו בכל זאת לנסות.

מרבית רצי האולטרה הם כאלו שמקדישים חודשים בהכנה למרוץ כזה ושעות על גבי שעות של ריצה ואימוני חיזוקים של הגוף, אימונים שגם מסייעים בצורה כזו או אחרת לחזק את הצד המנטלי של הרץ עצמו. 

לא סתם בחרתי לקרוא לספר הקודם שלי ״כשאני מדבר על ריצה אני מדבר על החיים, ולספר הזה ״כשאני חושב על ריצה אני חושב על החיים״.

הריצה בכלל וריצה למרחקים ארוכים בפרט היא הרבה יותר מ״סתם״ ריצה, היא מראה ומפתח לחיים בכלל, אבל לא רק.

נכון, אני מגיע מעולם הסיבולת, המרחקים הארוכים אבל באותה המידה כל ספורטאית או ספורטאי וכל אדם אחר אשר יש להם עיסוק מסוים או תחביב משמעותי עבורם, גם להם העיסוק או התחביב הזה יכול להיות משמעותי באותה הרמה.

חזרה לריצה ההיא ב״סובב״.

המשכנו ללכת יחד כשהוא מקפיד להגיד לי שבתחנת התזונה הקרובה, שהייתה די קרובה אלינו כבר, הוא פורש מהמרוץ הזה. 

ברגע הראשון שהוא אמר לי את זה לא הגבתי ונתתי למילים לשקוע ויתכן שגם סתם הייתי עייף מכדי לדבר.

אבל לאחר מספר דקות של צעידה על השביל אמרתי לו שאנחנו ממשיכים יחד והוא לא פורש בתחנה הזו, ב-גלעד, שאם אני זוכר נכון היא נמצאת בערך באמצע ההקפה הגדולה במסלול הזה.

״תראה״ אמרתי לו ״בוא נדמיין משהו״.

הוא הקשיב ולא ענה לי, גם הוא היה עייף.

״תדמיין שהפסקת את המרוץ שלך״ אמרתי לו ״שעכשיו שישי בערב ואתה אחרי ארוחת הערב עם המשפחה, יושב בסלון עם הרגליים על השולחן״ ולקחתי שלוק מים מהבקבוק שהיה לי ביד ״תנסה לדמיין איך תרגיש כשאתה יושב שם בידיעה שהפסקת את המרוץ הזה בקילומטר ה-85״. 

המשכנו להתקדם צעד ועוד צעד ותחנת התזונה כבר הייתה ברקע, התקרבנו אליה והיא כמו קרצה לנו מרחוק, מסמנת לנו שנבוא לשבת ולנוח.

״אנחנו לא יושבים״ אמרתי לו ״לוקחים שלוק מים, איזוטוני, חלבה מתוקה, בייגלה וממשיכים״ והוא הסתכל עליי כמו לא מאמין.

נכנסנו בצעדים איטיים מתחת לצלייה שם ולכמה שניות כל אחד מאיתנו היה עסוק בעניינים שלו.

״בוא״ אמרתי לו אחרי ששתיתי ולקחתי קוביית חלבה וגם תמר ״אנחנו ממשיכים״ והושטתי לו את היד, המשכנו הלאה. 

לאנס ארמסטרונג אמר בעבר באחד הראיונות שנערכו עמו כי הוא מעדיף לנסות ולהיכשל בניסיונות שלו מאשר לא לעשות משהו ולחיות עם התחושה הזו לתמיד.

זה פחות או יותר משפט שיכול להנחות כל אחת ואחד מאיתנו בחיים בכלל.

זמן שעובר אנחנו לא יכולים להחזיר אחורה וניסיונות שלא ננסה, אירועים שלא נחווה או שנפסיק באמצע, לא יוכלו לחזור יותר, אלו יהיו הזדמנויות שהתפספסו לנו ולא נוכל לחזור אליהן(כן נוכל לנסות דברים אחרים אבל את תחושת ה״מחר״ לא נוכל להחזיר).

לכן, בכל פעם, שנייה לפני שאתם מחליטים להפסיק פעילות מסויימת או אולי חושבים שלא לנסות ולבצע משהו, עצרו לרגע, רק לרגע אחד.

עצמו עיניים וקחו נשימה ארוכה.

נסו לדמיין את התחושה הזו- גם של הפספוס ובעיקר איך תרגישו אם לא ביצעתם משהו שרציתם.

זו תחושה מרירה וכואבת.

עכשיו נסו לדמיין את התחושה של הצלחה, עמידה במטרה, חציית קו סיום.

ההחלטה היא אך ורק בידיים שלכם כיצד תבחרו לנהוג גם כאשר המצב קשה מאוד, כואב ודורש עמידות וסיבולת.

ההחלטה היא שלכם באם לעצור הכל או להמשיך הלאה למרות הכל, חישבו על זה! 

הפוסט הזה יופיע כפרק מלא בספר השני שלי ״כשאני חושב על ריצה אני חושב על החיים״.

אם עדיין לא קראתם את הספר הראשון ״כשאני מדבר על ריצה אני  מדבר על החיים״ אתם עדיין יכולים לעשות את זה ולרכוש ממני את הספר בהליך פשוט מאוד.

שלחו לי הודעה בוואטספ ואשמח להביא אליכם ישירות את הספר.

לחצו כאן: מי שמעוניין בעותק דיגיטלי, ניתן למצוא את הספר באתר ואפליקציית עברית במחיר מוזל