השאלה הגדולה שעולה במהלך חיינו, בעיקר בתקופות בהן אנחנו חשים שאנחנו מעט אבודים, הולכים לאיבוד וכשאין לנו מטרה או עניין בחיים, השאלה הזו היא בניסוח כזה או אחר ״מה עושים עכשיו?״ או ״לאן ממשיכים מכאן?״.
שאלה כזו יכולה למצוא אתכם בתוך תהליך שחיקה במקום העבודה בו אתם עובדים כבר מספר שנים או בתוך חיי הנישואים שלכם לאחר זמן רב שאתם יחד ומרגישים שאתם חיים על סוג של אוטומט מול בת או בן הזוג שלכם ויכול להיות בעוד מצבים שונים שבוודאי נתקלתם בהם.
אז השאלה היא בעצם אחר מה אנחנו בוחרים בשלב הזה לרדוף או מה אנחנו רוצים להשיג בתור היעד הבא שלנו בחיים.
אנשים רבים מצאו כי אתגרים גדולים של ספורט-סיבולת יכולים לשמש להם בחייהם כמטרות מאתגרות אבל ברות השגה, כמטרות שבהחלט יכולות להניע מחדש את החיים שלהם.
כאשר אנחנו בכלל חושבים על מטרה ראוי שנשתמש בהגדרה או בתנאים הדי מקובלים כתנאי למטרה שאנחנו בוחרים לעצמנו וזה-
שהמטרה תהיה ריאלית עבורנו, ברת השגה כי אחרת אנחנו נתחיל ומיד נוותר.
בנוסף לכך ראוי שהיא תהיה כזו שיש לה תאריך יעד, כלומר שנוכל ביום שהוגדר מראש לקום ולבדוק אם עמדנו במטרה שהצבנו לעצמנו.
דבר נוסף שמאד חשוב בכדי שהמטרה תהיה ראויה הוא שהיא תוכל להיות ״מדידה״ כלומר שנוכל לבדוק אותה בין אם זה בזמן או מרחק למשל, מה שיתן לנו אינדיקציה אם הצלחנו או שאולי לא.
ליום הולדת החמישים שחגגתי בשנת 2018 הצבתי לעצמי מטרה, לרוץ אולטרה-מרתון למרחק של 50 ק״מ ולשמחתי הרבה בשבוע בו חגגתי את יום ההולדת שלי התקיים מרוץ שכזה ״מדבר לים״, מירוץ שהוזנק באמצע הלילה משמורת פורה ליד צומת בית-קמה והסתיים לאחר חמישים קילומטרים של ריצה ועם שמש קופחת בשמיים בחוף ניצנים, לאחר מעבר של דיונות לא פשוטות כלל בקילומטרים האחרונים של הריצה.
מכיוון שמטרת זמן לא הייתה רלבנטית עבורי, פשוט כי אלמנט המהירות לא עניין אותי בשלב הזה של ״חיי הריצה״ שלי או חיי כספורטאי-סיבולת, הרי שהשתמשתי במימד המרחק, 50 ק״מ, כמטרה שהצבתי לעצמי וכמובן שהיה לה גם תאריך נוח לבדיקה עבורי.
מבחינת הריאליות לגבי השלמת המרחק הזה והרלבנטיות שלו לגביי היה לי די ברור מיד כאשר בחרתי לי את המטרה הזו שאני יכול לעשות את זה, לא בקלות בכושר הגופני שהייתי בו אבל מכיוון ששמרתי על מרחקי ריצה ארוכים סבירים באותה התקופה, כל מה שהייתי צריך הוא להעלות נפחי ריצה בהדרגתיות וכמובן להמשיך ולחזק את עצמי ולהשתדל שלא להיפצע לפני הזינוק, מה שלא ממש הצליח.
אירועי סיבולת רבים מציעים למשתתפים בהם את האפשרות הקורצת והסבירה לסיים אותם בצורה טובה, כמובן בהנחה ואנחנו מתאמנים בהתאם בעזרת תכנית אימונים מסודרת ולא איזו תכנית חאפרית שמצאנו בגוגל או שחבר נתן לנו.
הכוונה היא לתכנית אימונים שנבנתה במדוייק עבורנו ומתייחסת לכל המגבלות שלנו כמו שעות שינה, כושר גופני, תזונה ויש עוד ועוד פרמטרים שנלקחים בחשבון.
בנוסף לכך, כאשר אנחנו מתאמנים לאירועי סיבולת, בין אם זה מרתון או כל תחרות אחרת, קיימת האפשרות שהאימונים לקראת התחרות משתלבים בצורה טובה בחיים שלנו ולא מגבילים אותנו או פוגעים במעגל המשפחתי הקרוב אלינו או בתעסוקה שלנו למשל.
הכוונה היא שכאשר אנחנו מתאמנים לאירוע שכזה נוכל לשלב אותו בתוך החיים שלנו ולא להיפך, שנשלב את החיים בתוך אימוני הריצה ועל כך כבר כתבתי בפרקים הקודמים.
אחד הדברים שאנחנו לפעמים שוכחים לקחת בחשבון וכדאי מאוד לעשות את זה הוא שלפחות בתחילת הדרך שלנו לקראת אירוע גדול, כדאי שההוצאה הכספית תהיה נמוכה כמה שיותר ונשתדל שלא לבזבז מאגרים טבעיים שלנו ואני מתכוון בעיקר לזמן האישי שלנו, שלפעמים בורח.
״רגע״ בטח תגידו עכשיו ״מה אתה כותב לנו על אימונים לאיזה אולטרה-מרתון כשהכרזת מראש שזה עוזר לנו גם בחיים הרגילים״ ואני אגיד לכם שאתם צודקים בהחלט, אבל תתאזרו בעוד קצת סבלנות.
מטרות והדרך אליהן במסגרת אימונים לאירועי סיבולת מחזקים אותנו מבחינה מנטלית.
נסו לשכנע אותי שלקום מהמיטה בבוקר חורפי לאחר שהשעון מצלצל להשכים אתכם בחמש בבוקר או לפני כן ובחוץ הטמפרטורה קרה ואולי גם יורד גשם אבל אתם יודעים שיש לכם אימון לבצע, נסו לשכנע אותי שאם קמתם וביצעתם את זה, את האימון הזה למרות הכל, שבחרתם לנטוש את שמיכת הפוך ובמקום זה לנעול נעלי ריצה ולצאת לא מחזק אתכם מבחינה מנטלית וגורם לכם לחשוב לאחר מכן עד כמה אתם חזקים ונחושים להשיג את המטרות שהצבתם לעצמכם.
זה בהחלט מחזק מנטלית!
חוזק מנטלי שמגיע מתוך עולם הסיבולת משפיע על שאר תחומי החיים שלנו- חיי המשפחה, הקריירה המקצועית שלנו, הבריאות הפיזית, יכולת החשיבה שלנו ועמידה בלחצים שמגיעים אלינו ובעיקר כאלו שלא מתוכננים, כאלו שלא ״התאמנו״ לקראתם אבל מכיוון שהתאמנו לקראת אחרים קיבלנו את הכלים להתמודד גם איתם.
אני זוכר את עצמי לא אחת אומר לעצמי ברגעים קשים כאלו ואחרים, במיוחד אחרי שסיימתי את אולטרה ״סובב עמק״ למרחק מאה קילומטרים שאם הצלחתי לעמוד במטרה הזו אני יכול לעשות כמעט כל דבר שיעמוד בפניי, זה הפך להיות סוג של מנטרה עבורי שדחפה אותי קדימה במצבים קשים או תמכה בי מאחור כשהייתי צריך.
… אני בקילומטר האחרון של אולטרה ״מדבר לים״ והגארמין מראה שמרחק החמישים קילומטרים כבר הושג וכנראה יש פה איזו טעות מדידה קטנה של המארגנים.
לעצור? להפסיק? הרי סיימתי את המרחק, עמדתי במטרה שהצבתי לעצמי והנעליים מלאות כרגע בחול דיונות רך שמקשה על התנועה.
הבחירה קלה עבורי.
ממשיך קדימה עד לקו הסיום.
צעד ועוד צעד וקו החוף הכחול הקסום מתגלה לי מול העיניים וגם הסימונים של משפך הסיום בריצה הזו.
אני ממשיך ורץ לכיוון קו המים ומרגיש איך מלבד האדמה שהופכת למעט קשה יותר מתחת לרגליי ומסייעת לי להתקדם בצורה טובה יותר, גם האנרגיות בגוף מתעוררות שוב.
הדגלים הצבעוניים והקול של יובל חץ, הכרוז הכל כך מוכר של המירוצים, שמכריז על הגעתי ומאחל לי גם מזל טוב ליום ההולדת כי גם הוא קרא את הפוסט שפירסמתי בפייסבוק ופתאום הכל נהיה יותר פשוט וקל, גם העמידה במטרה שהצבתי לעצמי.
ואגב, לא.
מרחק חמישים קילומטרים לא הופך קל יותר לאחר שרצים גם מרחקים ארוכים יותר כי כל ריצה מתחילה מחדש בצעד הראשון, במטר הראשון.
אז בחרו לעצמכם מטרה המתאימה לכם, התחייבו אליה ובעיקר לעצמכם.
זו יכולה בהחלט להיות מטרה מעולם הריצה אבל באותה מידה יכולה להיות גם מטרת סיבולת אחרת- שחייה או רכיבה למרחק גדול, כזה שלא עשיתם אף פעם ועצם המחשבה על זה מרגשת אתכם, בנו או העזרו באיש מקצוע מוסמך בכדי לבנות תכנית אימונים מסודרת והכניסו אליה את כל המרכיבים במשוואה הזו שלכם וצאו לדרך.
לאחר שתביאו את עצמכם לשיא מבחינת הביצועים שלכם, מבחינת ההגעה למטרה שהצבתם לכם נסו למנף את ההצלחה הזו לתחום אחר בחייכם שלא קשור לספורט.
זכרו, אתם יכולים לעמוד בכל אתגר וקושי שיעמוד בפניכם, במיוחד אם הצלחתם לעמוד באתגר סיבולת קשוח!
הפוסט הזה ב-בלוג הינו חלק מפרק שמופיע בספר החדש שלי ״כשאני חושב על ריצה אני חושב על החיים״ שיתפרסם ממש בקרוב.
אם טרם קראתם את הספר הראשון ״כשאני מדבר על ריצה אני מדבר על החיים״ אתם עדיין יכולים לרכוש אותו דרכי בדיוור ישיר ובמרחק הודעת וואטספ אחת או לקרוא אותו בגרסה הדיגיטלית במחיר מוזל באתר ע-ברית.
