מיינדפולנס ואני ואולי גם אתם

כמאמן מנטלי לספורטאים אני נוטה להשתמש בכלים מקצועיים כאלו ואחרים עם הספורטאים שאני מלווה, תוך התאמה אישית עבור כל אחד מהם, כשהרעיון שעומד מאחורי הדברים האלו הוא פשוט- רוגע ומודעות, הקשבה לעצמנו והימצאות ב״עכשיו״ שלנו.

לעולם המיינדפולנס התוודעתי לגמרי במקרה לפני הרבה שנים, כאשר הייתי עמוק בתוך הריצות הארוכות בשטח.

גיליתי משני כיוונים שונים את עניין המודעות העצמית, ההקשבה פנימה לגוף ובעיקר זה הגיע מהכיוון של התחושות, של מה שלמדתי או מה שרציתי ללמוד בכדי להרגיש את הגוף שלי בכל רגע נתון, אז עוד לא ידעתי שקוראים לזה מיינדפולנס או תודעה והקשבה לגוף, פשוט חיפשתי דרך עצמאית, כמו בהרבה מקרים אצלי, דרך שתעזור לי להיות מודע יותר לעצמי.

מספר פעמים במהלך השנים בהם הייתי רץ למרחקים ארוכים גיליתי כי כאשר אני מתנתק לזמן כלשהו מהריצה הפיזית ועושה סוג של בדיקה, סריקה עם עצמי ומול עצמי, אני יכול ללמוד ולגלות על עצמי הרבה דברים ובעיקר אני יכול כמעט תמיד למנוע למשל פציעות שונות.

לא תמיד זה עבד לי כי לפעמים פשוט הלכתי לאיבוד בתוך עצמי, בתוך הריצה, כמו למשל ב-״desert challange" בניצנה, מירוץ אולטרה-מרתון למשך 24 שעות, שם הגעתי נינוח מדי כנראה ואז בסביבות הקילומטר הארבעים ומשהו גיליתי שאני מיובש, שהגוף ננעל ומפסיק לתפקד, זה היה מאוחר מדי בכדי לתקן והתפרקתי.

אבל בפעמים רבות אחרות סיגלתי לעצמי ממש סדרת פעולות תוך כדי ריצה שעזרו לי להרגיש ולהבין את הגוף שלי הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה המנטלית בכדי לדעת מה קורה איתי ממש באותו הרגע.

הייתי יכול לרוץ בשביל כלשהו, בין אם במהלך מירוץ או במהלך ריצת אימון ולבצע סריקה פנימית שלי, לבדוק מה אני מרגיש- האם האצבעות ממוקמות טוב בתוך נעלי הריצה(כך למדתי אז לעבור לנעלי אלטרה,שאזור האצבעות שם רחב יותר ומאפשר לאצבעות שלי תנועה ולא משתפשפות).

מצאתי שביצוע סריקה כזו של הגוף ובמיוחד של כפות הרגליים שלי מסייעת לי מאוד ומרגיעה, במיוחד לאחר החוויה הלא נעימה שהייתה לי באולטרה ״סובב עמק״ כאשר האצבעות השתפשפו בתוך הנעליים וגרמו לי ממש לחתכים וכוויות וכאבי תופת.

הידיעה שכשאני עושה סריקה כזו מול עצמי, מה אני מרגיש בכף הרגל, באצבעות והייתי עובר ממש אצבע אצבע תוך כדי הריצה, הידיעה שאני מרגיש הכל באותו הרגע ושולט במצב איפשרה לי סוג של רוגע פנימי והתפנתי בצורה נוחה יותר לריצה עצמה.

הייתי ממשיך את הסריקה הגופנית הזו גם לברכיים, בודק כמעט בצורה מדוקדקת מה אני בכל צעד וצעד ובעיקר שולט בצעדים עצמם.

הייתי נזכר שנשאלתי לא אחת אם אני לא משתעמם במהלך ריצה כל כך ארוכה והתשובה שלי תמיד הייתה שאין לי זמן להשתעמם כי אני כל הזמן במודעות ובבדיקת תחושות, כמו בשיחה עם הגוף שלי.

לא ידעתי אז שישנה תורה שלמה סביב העניין הזה של המודעות העצמית, הסריקה הזו שלי עם עצמי ועשיתי את זה כי הרגשתי שזה מה שהכי נכון לי ולא, זה לא בא על חשבון הסתכלות החוצה אל הנוף שמסביב שליווה אותי בריצה, הוא היה שם תמיד.

כאשר התחלתי ללמוד קואצ׳ינג- אימון אישי עברנו שם בלימודים במכללת רופין גם השתלמות בנושא מיינדפולנס ומדיטציה ואז התחברו לי הדברים יחד, פתאום הבנתי שלמעשה לא המצאתי שום דבר עם עצמי וזה קיים כבר שנים ובצורה מסודרת.

כמובן שזה עניין אותי יותר.

יחד עם עולם המיינדפולנס והמדיטציה גיליתי למעשה עולם שלם של דברים, של פעולות, שמרביתן מגיעים מהמזרח ומאפשרות לנו להכיר את עצמנו טוב יותר.

ככל שהעמקתי יותר פנימה גיליתי שלמעשה הסוד הוא שאין סוד וכמו בכל אימון פשוט צריך לחזור ולתרגל את הפעולות שוב ושוב מדי יום או בקצב והתאמה שנוחים ותואמים את אורח החיים שלנו בכדי שנראה באמת תוצאות משמעותיות עבורנו.

לפני שאכתוב עוד מספר מילים ואמליץ על תרגול מסוים אני חייב לציין שעצם האזכור של מיינדפולנס פה מבחינתי הוא לא משהו שאני בא ומחליט או קובע מה טוב עבור אחרים, ממש לא.

זה לגמרי משהו שמתאים לי באופן אישי ובדרך שנוחה לי ולא בטוח שמה שנוח וטוב לי יהיה נוח וטוב לאחר אבל מה שאני כן מאוד ממליץ זה לנסות ולראות, להרגיש את זה, לתרגל מספר פעמים ולא לפסול ובעיקר לנסות ולהתאים את זה לאורח החיים הנכון לכם.

למשל- את תרגולי הנשימות שלי, שתכף אכתוב עליהם מעט, אני לא מבצע בישיבה מזרחית על הרצפה או בכל סוג של ישיבה עם רגליים מקופלות על הרצפה.

הרגליים שלי, הברך שלי לא יכולה להתקפל בזוויות כאלו ולכן מצאתי שהדרך הנוחה לי ביותר היא דווקא ישיבה על הכסא המשרדי בחדר האימונים שלי, שם הברך מוצאת את המקום שלה ואני יכול להתרווח למצוא את השלווה שלי לטובת התרגול.

שני תרגילים בסיסיים וטובים עליהם אני ממליץ-

• סריקת גוף- מטרתה להעלות את המודעות לתחושות הגוף שלנו ורוגע פנימי.

– מצאו מקום שיהיה לכם נוח בו- זה יכול להיות בשכיבה על הגב או ישיבה נוחה בכסא(כמו שאני עושה) ואז בצעו בשקט סריקה פנימית של הגוף שלכם, התחילו לנסות ללמוד את התחושות שהגוף משדר לכם מקצות האצבעות למטה ועד לקצה הראש למעלה, עברו חלק אחר חלק ונסו לבדוק מה אתם מרגישים שם.
במידה ואיבדתם לרגע את הריכוז ואת התחושה, עצרו שם, אל תמהרו להתרחק, נסו לבדוק שוב מה אתם מרגישים ואם לא מצליחים עצרו פה להיום, המשיכו בפעם הבאה.
חשוב זכור ולשים לב- אנחנו לא מנסים לשנות את מה שאנחנו מרגישים כרגע אלא רק רוצים להרגיש, לחוש בזה. 

• שליטה בנשימה- מטרתה של הנשימה המודעת או של תרגול שליטה בנשימה היא הגברת הריכוז שלנו והשליטה בגוף.
  – שבו במקום נוח, בדומה לתרגול הקודם, הניחו את כף היד שלכם על הסרעפת, נקודת החיבור שבין הבטן לצלעות ואת היד השנייה על הצלעות עצמן.
  התחילו בנשימות תוך הכנסת אוויר דרך האף ושחרור איטי שלו דרך הפה.
  הקפידו על קצב איטי(ניתן לשלב ספירה עד 4 בכל פעולה בכדי להסדיר את הקצב) ונסו לבדוק מה אתם מרגישים בכל שלב, התמקדו בתחושות האלו של הנשימה. 

דגש חשוב לטובת מי שבוחר לנסות ולתרגל את הפעולות הללו זו החזרתיות והרצון לנסות ולתרגל שוב ואז עוד פעם.

זכרו, גם אם לא הצלחנו בפעם הראשונה או לא הצלחנו לבצע את זה למשך זמן, זה לא משנה, הסוד הוא בתרגול וכמו בכל תרגול כאשר נקפיד לבצע ולחזור על הביצוע הוא ילך וישתפר.

אני משתדל למצוא לעצמי זמן בכל יום, לרוב בשעות הבוקר אבל לפעמים סדר היום משתנה ואז אני מוצא את עצמי מתרגל פתאום נשימות בשעות אחרות של היום ומשתדל בהחלט לבצע את זה בכל יום.

מבחינתי אין משמעות עמוקה למימד הזמן, לכמה זמן אורך לי כל תרגול שכזה, אני פשוט עושה את זה על פי תחושה באותו הרגע.

ישנם ימים שזה אורך מספר דקות ויש שהרבה פחות וגם זה בסדר לי.

כתבתי כבר, זה צריך להתאים לאורח החיים שלי ולא להיפך. 

הפוסט הזה מופיע כפרק בספר החדש שלי ״כשאני חושב על ריצה אני חושב על החיים״ שיתפרסם בקרוב.

בינתיים, אם עוד לא קראתם את הספר הקודם ״כשאני מדבר על ריצה אני מדבר על החיים״ אתם מוזמנים לעשות זאת, שלחו לי הודעת וואטספ או מסנג׳ר ואדאג להביא אותו אליכם ואם אתם מעדיפים לקרוא בגרסה דיגיטלית, ניתן למצוא את הספר באתר ובאפליקציית עברית.