לפני מספר שנים, קראתי ראיון באחד העיתונים, אני חושב שזה היה עם גידי גוב ובראיון הוא נשאל אז לגבי הפרסומת שבה החל להופיע אז בטלביזיה.
המראיין הביע פליאה שהוא, גידי גוב, זמר ושחקן מפורסם, בוחר להופיע בפרסומת וכן, תמורת תשלום כמובן.
גידי גוב כלל לא נבהל מהשאלה הזו וענה שהוא עושה את זה בכדי שיוכל בשאר הזמן להנות מהדברים שהכסף של הפרסומת הזו יכול להרשות לו לעשות, כל הדברים שרק חלם עליהם או משהו בסגנון הזה.
פעמים רבות אנחנו קוראים פוסטים כאלו ואחרים או רואים סרטונים של משפיענים מטעם עצמם שטוענים לא אחת שהם עושים רק מה שהם אוהבים, עובדים בזה ומתפרנסים מזה, נהדר.
אבל בואו נהיה לרגע אחד ריאלים ונסתכל למציאות שמסביבנו עמוק לתוך העיניים.
האם באמת אתם יכולים לעצור, לעזוב הכל ולעשות רק מה שאתם רוצים ואוהבים? יכולים להתפרנס, גם כיום, במציאות הזו, רק מהדברים שאתם אוהבים.
קרוב לוודאי שמרבית התשובות לשאלות הללו היא ״הלוואי״ ודומות לזה אבל המציאות היא אחרת.
כן, אנחנו צריכים לכוון רחוק, לעבר האופק, שם תהיה איזו מטרה שנרצה להגיע אליה, בתעסוקה ופרנסה, בספורט, בחיים אבל לאורך הדרך הארוכה לשם יתכן שפעמים רבות נצטרך להאט לרגע ואולי גם לעצור ולעשות גם דברים שלא תמיד נאהב לעשות.
מה שחשוב שגם כאשר נבחר לעשות את אותם הדברים ״הלא כייפים״ הללו שכמו מאיטים אותנו מלהגיע למטרה שלנו, נזכור שזה רק שלב בחיים שבו אנחנו צוברים עוד יכולת כלכלית בצורה כזו או אחרת בכדי שנוכל לממש בעתיד את מה שאנחנו שואפים אליו.
תזכרו את גידי גוב, אנחנו ״רק״ עובדים זמניים במשהו אחר בכדי שזה יאפשר לנו לעשות גם את מה שאנחנו אוהבים באמת או את מה שאנחנו נרצה להגיע אליו בחיים.
וכן, זה גם דומה לצעירים אחרי צבא שעובדים בכל עבודה שהיא בכדי שיוכלו למממן לעצמם את הטיול הגדול או כל סטודנטית וסטודנט שעובדים כמלצרים בכדי שיוכלו ללמוד ובהמשך יעסקו במה שחלמו עליו.
רק תזכרו, אל תורידו את העיניים מהמטרה.
