הספר עם הכריכה הירוקה שוכב אצלי דרך קבע על השולחן בחדר העבודה, בצורה כזו או אחרת.
לעתים הוא נמצא בערימת הספרים הקבועים שלי, פעמים אחרות הוא מונח בפני עצמו לאחר שדפדפתי שוב בין דפיו המצהיבים ומעט מקומטים, חזרתי לרגעים שאהבתי לקרוא או לנקודות ומסרים מסויימים שנמצאים בו, בספר ולפעמים הוא סתם שם, סוג של סימנייה לחיים, פשוט נוכח, כמו ספרים אחרים.
אני זוכר את הפעם הראשונה שנתקלתי בו.
לא העותק הזה אלא אחר שעמד בין ספרים אחרים, מעוך ביניהם בלי הרבה תשומת לב בבית של דודה ודוד שלי ומה שמשך לי את העין היה כמובן העניין של האופנוע שמוזכר בשם שלו.
כן, כחובב כלי רכב הייתי בטוח שזה ספר על אופנועים(מצרך נדיר כשלעצמו), שלפתי מהמדף, התחלתי לקרוא והתמכרתי, נשביתי.
זן ואומנות אחזקת האופנוע זו למעשה הזמנה להאט את הקצב
"זן ואומנות אחזקת האופנוע" הוא לא רק ספר על טיול באופנוע, אלא מסע פנימי עמוק בחיפוש אחר משמעות. אחד הנושאים המרכזיים בספר הוא ההזמנה להאט את קצב החיים המהיר והלחוץ שאנו חיים בו וללמוד להעריך את הרגעים הקטנים.
איך הספר עוזר לנו להאט?
קודם כל עצם העובדה שבחרנו לעצור לרגע הכל ולשבת ולהקדיש זמן לקריאה בו, לשקוע בתוכו, בין המילים שם זו כבר דרך טובה של האטה עד כדי עצירה מהחיים הרגילים שלנו.
המסע כמטאפורה: המסע על האופנוע משמש כמטאפורה לחיים עצמם. פירסיג, המחבר מזמין אותנו להאט את הקצב, להקדיש זמן לתחזוקה של האופנוע (ולמעשה של עצמנו), ולהנות מהנוף הנשקף בדרך.
ההתמקדות בפרטים הקטנים: תיקון האופנוע הופך להיות תהליך מודע שבו פירסיג מתמקד בכל פרט ופרט. הוא מלמד אותנו להאט ולהעריך את העבודה המדויקת והמסירות הדרושה לכל משימה.
הקשר עם הטבע: הטיול באופנוע מאפשר לפירסיג להתחבר לטבע ולנופים השונים. הוא מזמין אותנו להאט ולהתבונן ביופי שסביבנו, מזכיר לנו שפעמים רבות אנחנו פשוט שוכחים להסתכל מסביב מרוב שאנחנו עסוקים בפעילות השוטפת היומיומית שלנו.
הבנת הקשר בין האדם למכונה: באמצעות תיקון האופנוע, פירסיג בוחן את הקשר בין האדם למכונה, ומראה לנו כיצד איכות העבודה שלנו משקפת את איכות חיינו הפנימיים. מרביתנו כיום משתמשים בכלי רכב מודרני ולמעשה לא יודעים מה זה לתקן לבד, מעדיפים שימוש במוסך ובואו נודה על האמת, זה מאוד נוח, מה גם שמרבית כלי הרכב חדשים כיום ולא ממש נזקקים למוסך.
חובבי כלי רכב ישנים יותר נהנים מהעובדה שכלי הרכב שלהם זקוקים לתחזוקה קבועה יותר, מה שיוצר קשר מיוחד בין האדם למכונה ואני מבין את זה מקרוב כחובב מושבע של אלפא רומיאו.
ביקורת על תרבות הצריכה: פירסיג מבקר את תרבות הצריכה המודרנית, שדוחפת אותנו כל הזמן לרצות יותר ולהשיג יותר. הוא מעודד אותנו לחפש סיפוק בהנאות הפשוטות של החיים.
אבל לא באמת חשבתם שכתבתי את כל זה, את המחשבות שלי על הספר הנהדר הזה, סתם ככה כמבקר ספרים.
כמאמן מנטלי לספורטאים ומאמן מנטלי לילדים ונוער בתחום העצמה הספורטיבית, אני מחפש בכל פעם מחדש עוד ועוד דרכים מעניינות יותר שיגרמו להם להסתכל על החיים מעט אחרת, אולי דרך חינוכית משהו.
אבל הפעם, דווקא עם הפוסט על הספר הזה, אני פונה אל הקהל הרחב יותר, הבוגר והמבוגר יותר בכדי לנסות ולשנות או לשפר משהו גם בחיים שלהם, שלכם הקוראים פה.
כיצד להטמיע את הרעיונות הללו בחיים שלנו?
הקדישו זמן לפעילויות שאתם אוהבים: מצאו תחביבים או פעילויות שמאפשרות לכם להאט את הקצב ולהתמקד ברגע הנוכחי וזה לא אומר רק לרכוב על אופנוע ישן, זה יכול להיות כל דבר אחר שיגרום לכם לעצור מדי פעם לרגע ולהתמקד בזה.
תנו תשומת לב לפרטים הקטנים: הקדישו זמן להבחין ביופי שבדברים הקטנים, כמו טיפת טל על עלה או שיר של ציפור ולמרות שזה נשמע(או נקרא) כמשהו פיוטי או ״פלצני״ אפילו, זה כל כך משנה ועוזר, כדאי לכם לנסות.
התנתקו מהטכנולוגיה: הקדישו זמן מדי יום להתנתקות מהטלפון, מהמחשב ומכל מכשיר אחר וכן, זה מאוד קשה. גם אני מאוד אוהב את האייפון שלי ונהנה ממנו אבל מוצא גם את הזמן בכדי לשבת למשל ולכתוב מדי יום.
תהיו נוכחים ברגע הנוכחי: במקום לחשוב על העבר או העתיד, התמקדו ברגע הנוכחי, תרגלו נשימות ונסו לשלוט בהן וככל שתתאמנו יותר תגלו שהדברים האחרים שמסיחים את תשומת ליבנו פשוט ״נעלמים״.
תרגלו מודעות: מודעות עצמית יכולה לעזור לכם להבין את המחשבות והרגשות שלכם ולנהל אותם בצורה טובה יותר.
אז "זן ואומנות אחזקת האופנוע" מזמין אותנו לצאת למסע פנימי, להאט את הקצב ולהתחבר לעצמנו ולסביבה. על ידי יישום העקרונות שבספר, נוכל לחיות חיים מלאים יותר ומשמעותיים יותר אבל זכרו, מדובר בתהליך, בדרך ארוכה ומפותלת עם נופים מעניינים שיתגלו אלינו, כמו גם תקלות ב״אופנוע״ שלנו, קבלו הכל בהבנה כחלק מתהליך הלימוד שאנחנו עוברים עם עצמנו, חלק מהדרך שלנו.
עכשיו תסלחו לי, אני חוזר לדפדף שוב בספר שמונח פה לידי או שאולי אצא ואחזק איזה בורג באלפא בחנייה.
