ספורט כעוגן עבור ילדים כשהים הפנימי סוער להם

לפני מספר ימים נפגשתי עם אחד הילדים שאני מלווה כמאמן מנטלי לספורטאים.
אנחנו יחד כבר עונה שלישית ולי, כמלווה, כייף לראות את הדרך שעשה ועדיין עושה ואיך הולך ומתפתח כשחקן כדורגל וכאדם.

הוא לא ״דברן״ גדול. הפעם זה היה אחרת.
לאחרונה עבר משבר אישי שלא קשור לכדורגל, משבר שהשפיע על החיים שלו, על ההתנהלות בבית ספר, עם חברים וגם בתוך המשפחה. הוא סיפר ושיתף מה קרה ומה עובר עליו.

נתתי לו לדבר ומדי פעם הוספתי שאלה כזו או אחרת, אבל בעיקר הקשבתי. הרגשתי שהוא מרגיש צורך לדבר, לשחרר.
ואז הגענו לכדורגל.

״איך כל זה משפיע על הכדורגל?״ ניסיתי לנסח בעדינות ״איך זה משפיע עליך באימונים ובמשחקים?״
לקח לו מספר שניות לענות אולי מעט יותר. ״הכי טוב לי בכדורגל״ ואפילו ראיתי איזה ניצוץ קטן בעיניים.
הוא הסביר שזו המסגרת היחידה שהוא מצליח להתנתק מכל מה שנמצא מסביב ולהיות ״רק״ שחקן כדורגל.

״זה בדיוק כמו שדיברנו על זה שאני צריך להתרכז בכדורגל ובמה שתלוי בי ולא לשים לב לצעקות או דברים אחרים מסביב״.
התשובה הזו שקיבלתי ממנו הייתה נהדרת. שמחתי שענה ככה. בשבילו. שמצליח לישם כלים שעבדנו עליהם הרבה לפני כן והפכו לסוג של שגרה עבורו, כעת לוקח אותם ומשתמש בהם גם כשקשיים בחיים מנסים להפר את האיזון שלו.

לפעמים כדורגל הוא ״רק״ כדורגל ולפעמים, כמו כל ענף ספורט אחר עבור כל ספורטאית וספורטאי הם הרבה יותר מזה, הם עוגן יציב וחזק כאשר המים מסביב גועשים ויש סערה בתוך הראש.

כאשר ילדים ובני נוער עוסקים בספורט, אישי או קבוצתי, הדבר הופך להיות חלק בלתי נפרד מהם, חלק מהמהות שלהם ובעיקר משמש להם מסגרת וגם מקום בטוח מול כל מה שמתרחש מסביבם.

כן, ספורט תחרותי זו סביבה מאתגרת ודורשת מהילדים, ב