הנושא: התמודדות עם רגשות אחרי תחרות/משחק(פוסט שלהורים כדאי לקרוא)
המשחק נגמר. הילד נכנס לאוטו, הוא מיוזע, מאוכזב או סתם עייף. זה הרגע שבו אתם, ההורים עושים את הטעות הגורלית: מתחילים את "ניתוח המשחק". "למה לא מסרת?", "ראית ששוב נחלשת בסוף?", או אפילו סתם "לא נורא, פעם הבאה תצליח".
עבור הספורטאית או הספורטאי שלכם, הנסיעה הביתה היא לעיתים קרובות החלק הכי מלחיץ ביום. זה הזמן שבו הוא הכי פגיע ודווקא בסביבה שבה הוא אמור להרגיש בנוח.
השינוי המנטלי: התפקיד שלכם בנסיעה הזו הוא לא להיות המאמנים (יש להם כבר אחד כזה). התפקיד שלכם הוא להיות "הנמל הבטוח". המקום שבו הם יכולים פשוט להיות הם, בלי קשר לתוצאה. התפקיד שלכם הוא להיות ״רק״ הורים, ההורים שלהם וזה הרבה, מאד.
- הכלל: חכו לפחות שעתיים לפני שמדברים על הביצוע.
- השאלה היחידה: "נהנית היום?" או פשוט "אני אוהב לראות אותך משחק/ת".
- תנו להם להוביל: אם הם רוצים לדבר – תקשיבו. אם הם רוצים שקט – תנו להם שקט. האמון שלהם בכם נבנה בנסיעות האלו.
טיפ קטן ממני, אתם תמיד יכולים לשאול איזו פיצה הם מעדיפים היום לארוחת ערב…
