קרה לכם פעם שהרגשתם כאילו אתם האשטג..?
שאלה מוזרה קצת שהרהרתי בה באחד מהימים האחרונים בזמן שנסעתי בקצב של צב באחד מהפקקים שזחלו לכיוון גוש-דן.
הפקק עצמו לא היה משהו חריג, נהפוך הוא, הוא היה מאוד שגרתי(ומצער האמת) אבל פקק זה פקק וגם הוא בסוף מסתיים.
המחשבות נדדו למספר רגעים לזה שבתקופה האחרונה פנו אליי מספר אנשים בכדי לשכור את שרותיי כמאמן מנטלי לספורטאים עבור הילדים שלהם וגם כאלו שרצו את שרותיי כמאמן מנטלי להעצמת ילדים ובכל פעם הם שאלו או שלחו הודעה כאשר ה״תואר״ היה שונה.
התואר היה שונה, כלומר הכוונה שלהם הייתה זהה, בכל פעם הם ידעו מה הם מחפשים רק שאליי הם פנו תחת כותרת אחרת בין אם זה מאמן מנטלי, מאמן אישי, קואצ׳ר, מטפל ועוד ועוד ובכל פעם מחדש עצרתי אותם לרגע והסברתי שאני מאמן מנטלי ולאחר מכן פניתי והסברתי מה מהות הכותרת הזו ואיך בדיוק אני מאמן וכן, הקפדתי להגיד כמו תמיד שאני מאמן ולא מטפל, כי זה מה שאני.
אז למה הרגשתי כמו האשטג?
הסיבה היא פשוטה יחסית- מכלול של שמות ותארים שכולם מובילים כמו במשפך כלשהו לכדי תוצאה אחת ולפעמים מתוך הרצון לפגוע בכוונה הזו מנסים להתחיל בבסיס רחב יותר של אפשרויות.
פעמים רבות אצל אנשים שונים יש מגוון של אפשרויות המתארות אותם, לפעמים ברמה האישית ופעמים אחרות ברמה המקצועית, מה שגורם לריבוי ״כובעים״ או ריבוי של תארים שלמעשה בכולם יש כוונה אחת ברורה- הרצון לתאר מה אנו באמת, מה הזהות שלנו, מתי אנחנו משתמשים בה ומתי היא באמת נכונה לנו.
אנשים רבים בוחרים את השימוש ב״האשטג״ המסוים כאשר הם פונים לקהל מסוים או נמצאים בחברה מאוד מסויימת ואז נוח להם להציג עצמם בדרך אחת ומול קהל אנשים אחר הם יעדיפו להציג עצמם מעט אחרת, למרות שהזהות היא אותה זהות מאחורי הכל.
מה אני מתכוון להגיד בזה?
כולנו, כן, כולנו, צריכים להרגיש בנוח ובמקום בטוח בזהות שלנו ובמה הכוונה שלנו כאשר אנחנו מציגים את עצמנו ולא צריך לחפש יותר מדי דרמה מאחורי ה״האשטג״ הזהותי הזה, תהיו מי שאתם, תהיו מי שהכי נוח לכם להיות, בלי תוויות ותגיות שונות, פשוט אתם ואז אנשים יקבלו בצורה קלה וטובה יותר.
