אני מוצא את עצמי מדבר(וגם כותב) הרבה על הספר שלי ״כשאני מדבר על ריצה אני מדבר על החיים״ לאחרונה. וזה טבעי. לי לפחות.
נשאלתי אתמול וגם שלשום מה הנושא של הספר ואם זה ספר על ריצה. עניתי שזה גם ספר על ריצה אבל זה רק הרובד העליון שלו וכאשר מגרדים או מקלפים שכבה אחת ממנו, צוללים טיפה יותר עמוק פנימה לתוכו, מגלים שזה סיפור. סיפור חיים שלי אבל סיפור חיים שכל אחת ואחד ימצאו את עצמם בתוכו.
זה סיפור על דרך. לכולנו יש סיפור וכולנו הולכים בדרך שלנו, שהיא מיוחדת והיא רק שלנו. לא כולנו רוצים לספר את הסיפור שלנו(וזה בסדר) אבל כולנו בהחלט יכולים לעשות את זה.
מישהי אמרה לי אתמול שאני מאד ״משימתי״. אני לא משימתי בכלל. אני פשוט צועד בדרך שלי והדרך הזו מלאה בצעדים ונקודות שונות שגם מסמנות לי את הדרך, זו שעברתי וזו שעוד נמשכת קדימה ממני אבל בעיקר נקודות שמסמנות לי בכל פעם איפה אני נמצא ״עכשיו״ והאם אני במקום הנכון לי.
כולנו עוברים בדרך, כל הזמן. כל אחד בקצב שלו, קצב משלו. לכל אחד מאיתנו יש את הקצב הנכון לו לזמן מסוים. לפני שבחרתי להוציא את המהדורה המשופרת של הספר שלי תיכננתי בכלל להוציא ספר חדש, את ״שלוש קרנות פנדל״ ששוכב מוכן בתיקייה במאק שלי.
החלטתי לעצור לרגע ולבדוק את המקום בו אני נמצא באותו הרגע. הבנתי, יחסית מהר, שאני כנראה ממהר את הדרך שלי, שהספר בעצם לא בדיוק מוכן לפרסום, שחסר בו משהו. זה גרם לי להביט אחורה, לבדוק את דרך הכתיבה שעברתי, את הספר הראשון שלי.
הבנתי. הבנתי שבזמן הנוכחי מה שהכי נכון לי לעשות זה למעשה לחזור לספר הראשון ולבצע בו שינויים ועדכונים שיהיו נכונים יותר לזמן הזה, להווה שלי, לעכשיו. במיוחד בכל הנוגע לכתיבה וגם לדיוק שלה אבל גם עדכונים ממרחק הזמן, לפני שאני ממשיך הלאה.
פעמים רבות אנחנו ממהרים להתקדם בדרך שלנו, רוצים להגיע לשלב הבא, ליעד הבא ואולי לסוף השביל, לסוף הדרך שלנו. אבל אם נעצור לרגע, נסדיר נשימה כאילו רצנו בשביל באיזה יער או סתם שביל מדברי(אין באמת ״סתם״ שביל, לכל שביל יש משמעות), אם נעצור ונביט מסביב, נביט אחורה, נבין שכעת, ממרחק של זמן, אפשר לעדכן ולתקן את ״הסיפור שלנו״, את סיפור החיים שלנו, במיוחד לנוכח הדרך שבה עברנו ומה למדנו בה.
כל דרך היא שיעור לחיים, מנסה ללמד אותנו משהו ולפעמים ממש כמו שיעור בבית ספר, אנחנו לא מבינים את חומר הלימוד באותו הרגע אלא צריך לחכות לרגע הנכון בכדי שזה יקלט בתוכנו ואז נוכל ליישם את מה שלמדנו.
החיים הם דרך ובכל יום, בכל רגע, אנחנו לומדים אבל רק ברגעי זמן מסויימים אנחנו מבינים את מה שלמדנו ויכולים להשתמש בזה בתבונה או לפחות במה שנכון לנו.
עצרו לרגע ובדקו את המקום בו אתם נמצאים בחיים. עצרו ובדקו את הדרך בה עברתם. הביטו קדימה וחישבו, במה אתם יכולים להשתמש בכדי שהמשך הדרך תהיה טובה יותר אליכם.
ניפגש בשבילים
את הספר שלי אתם יכולים לרכוש כאן
