השנה האחרונה טילטלה הרבה אנשים, חלק יותר וחלק פחות ואם כל אחד מאיתנו יעצור שנייה וינסה לבדוק עם עצמו, הוא יגלה מהר מאד איך השנה הזו השפיעה עליו(אי אפשר להתחמק מזה).
בחודש פברואר חזרתי לרוץ לאחר פציעה טורדנית בברך, לא משהו דרמתי אבל משהו שדרש מנוחה.
השתתפתי במרוץ מאתגר בשטח, נהניתי מכל רגע וסיימתי בדיוק בנקודה שתיכננתי דאז, שלטתי במצב).
חודש מרץ 2020 מצא אותי מיד בתחילתו מתחיל פרויקט חדש, ריצת מקטעים ב״שביל ישראל״, בכל יום מתחיל לרוץ בנקודה בה הפסקתי ביום הקודם, נהניתי מכל רגע, נהניתי מכל צעד וצעד בריצה שלי, עפתי ונשמתי.
ואז זה קרה.
הגיעה הקורנה, נכנסנו לסגר שעצר לנו את מהלך החיים, סגר שתודו, בהתחלה די הפחיד וחששנו מכל דבר.
הרגשתי תקוע.בשיחה שקיימתי עם מאמן-אישי(קואצ׳ר) שוחחנו על המשמעות של הריצה בחיים שלי ומה יקרה כאשר מישהו יקח לי את הריצה.
השיחה הזו התקיימה רק חודשיים קודם לכן, כאשר עדיין הייתי פצוע, אמרתי לו שזה יעצור אותי לגמרי, יעצור לי את החיים.
תכף נחזור לשיחה הזו וההמשך שלה…
והנה, במהלך הסגר הראשון מצאתי את עצמי במצב הזה, מנסה לרוץ במרחק הקרוב לבית, המרחק שהיה מותר ופשוט מרגיש כאילו רץ עם קולר על הצוואר, עם אבן גדולה על החזה.
לא נהניתי ופשוט ״הנחתי״ את עניין הריצה בצד.
במהלך חודשי הסגר הראשונים ובהמשכם כשהכל עדיין היה תקוע וגם אימוני הריצה שלי הבנתי שהתקופה הזו, הסגר הזה או ההגבלות הן הזדמנות נהדרת להתפתחות, להתחדשות, להתקדמות, לעבודה עצמית.
באותה שיחה, אחת התובנות שגיבשתי היא שישנם דברים בעולם שאינם תלויים בי ואין לי הרבה מה לעשות לגביהם, יותר מזה, הוא, המאמן שלי, אמר שהדברים הללו בסופו של דבר נוטים להסתדר בגלל פעולות שאנשים אחרים, הקשורים בי ושאינם קשורים בי, מבצעים.
אז בשנה האחרונה השלמתי את לימודי הקואצ׳ינג שלי והתחלתי לאמן(קואצ׳ינג), חזרתי לצייר הרבה(צבעי שמן ומים וגם רישום מודלים), סיימתי לכתוב את הספר הראשון שלי ולהתחיל ערוך אותו, קראתי והקשבתי להרבה פודקאסטים בנושאים שונים, גם בתחומים שלא חשבתי אף פעם שאגיע להם.
בניתי אתר חדש לענייני ספורט מוטורי והקלטתי פודקאסטים לבד, התפתחתי.
והריצה? גם היא חזרה כמובן, היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.במהלך השנה האחרונה איתגרתי את עצמי פעמיים בריצה רצופה של 5 ק״מ במשך חודש שלם ברציפות מדי יום, הרעב לשטח ולמרחקים חזר ויש כבר אתגר חדש בפתח.
ועכשיו, שהנה מסתיימת לה שנה קלנדרית שכזו, אני לא עוצר ומביט אחורה במטרה לסכם אלא במטרה להבין כמה הספקתי ואיך ממשיכים מכאן, כי גם זו אחת התובנות.אנחנו תמיד בסוג של מסע קדימה.
רוצים גם להתחיל מסע משל עצמכם?רוצים להתפתח ולהתקדם גם ברגעי משבר וקושי?רוצים לקחת אחריות על המעשים שתלויים רק בכם?
מוזמנים ליצור איתי קשר ובסדרה של מפגשים(אחד על אחד או אפילו בזום) נבנה יחד תוכנית למסע מאתגר ומעניין בחיים.
דובי
054-3391275
תתקשרו, מבטיח לענות
