ימים עמוסים לטובה היו ימי חודש מאי.
עונת הכדורסל מתקרבת לקצה, למשחקים המכריעים ואני מניח שכאשר אסיים לעכל את החוויה הזו, את העיסוק המתמיד והאינטנסיבי בעונה שהייתה גם אשב ואכתוב על זה, לא עכשיו.
טלפון צילצל באחד הימים, מספר לא מוכר על הצג.
עניתי והוא הציג עצמו כשחקן כדורסל שסיים את העונה והחליט שאת הפגרה ינצל בכדי לחזק את המקומות שהוא צריך לחזק לקראת העונה הבאה והדבר הראשון שהוא רוצה לעשות זה לחזק את הצד המנטלי שלו.
כמובן ששמחתי לשמוע את זה, ספורטאי שלוקח אחריות על הפעולות שלו ויודע מה רוצה לעשות זו כבר התחלה טובה.
שאלתי מספר שאלות בכדי לדעת מעט יותר וקבענו להיפגש בחדר האימונים שלי, כך אני קורא לחדר שהוא רק שלי.
הפגישה הראשונה נועדה בראש ובראשונה להכרות, להגיע למקום ששנינו מרגישים להיות בו בנוח בכדי לפתח שיחה, לשאול שאלות, להתאמן.
סיפרתי על עצמי בקצרה ואמרתי לו שהוא מוזמן תמיד לשאול שאלות ואשתדל לענות על הכל ומשם עברנו לדבר עליו, בתחילה בשיח חופשי ובהמשך שאלתי שאלות, גם בכדי לאסוף מידע וגם בכדי שישמע את עצמו מדבר ומספר על מה שעבר עליו, מה היו הקשיים וכיצד התמודד עמם ולאן רוצה להגיע בהמשך.
שיחות אימון מנטליות הן ממש כמו כל אימון אחר, פיזי.
בשיחת האימון אני, באמצעות שאלות והדגמה, מביא את הטכניקה אל ״המגרש״, משוחחים עליה, שואלים ועונים, רוכשים טכניקה כזו או אחרת, בהתאם למה שנכון למתאמן, גם אם לא תמיד נוח.
לאחר מכן, שוב כמו בכל אימון, כאשר רוכשים טכניקה חדשה חייבים לתרגל אותה שוב ושוב, לחזור עליה בכדי שתהיה אפקטיבית.
לסיום הוא קיבל שיעורי בית לביצוע, שיעורי בית שכתב לי מאוחר יותר שהם לא פשוטים ״אבל מה שפשוט לא מקדם לשום מקום״ המשיך וכתב….
