למה החלטתי לדבר על מה שכולם מרגישים אבל מעטים אומרים? שלום לכולם, אני ממש שמח שאתם כאן. אם הגעתם לאתר הזה, לפוסט הזה, כנראה שגם

לפני מספר ימים נפגשתי עם אחד הילדים שאני מלווה כמאמן מנטלי לספורטאים. אנחנו יחד כבר עונה שלישית ולי, כמלווה, כייף לראות את הדרך שעשה ועדיין

אני מוצא את עצמי מדבר(וגם כותב) הרבה על הספר שלי ״כשאני מדבר על ריצה אני מדבר על החיים״ לאחרונה. וזה טבעי. לי לפחות. נשאלתי אתמול

זה הקילומטר הארבעים או החמישים בערך ואני מתקדם בריצה קלה איפשהו ב״דרך הרומית״ על השביל הכל כך מוכר של אולטרה סובב עמק. היום ממרחק הזמן

כשריצה והחיים הם משחק קבוצתי. הייתי שנייה לפני הריצה המסכמת לאולטרה הרי-אדום. 100 קילומטרים בערבה בואכה אילת, עד כמה שבואכה נשמע קרוב, זה היה רחוק,

מה בין כדורגל לבית ספר ואיך כל זה קשור להעצמה של ילדים ונוער? הוא ישב מולי בפגישה השבועית שלנו, בן 14 ושחקן הרכב קבוע בקבוצת