השבוע האחרון היה שבוע שאת שעות הבוקר המוקדמות שבו הקדשתי ליצירה, לכתיבה, הרבה מחשבות שהפכו למילים אבל בעיקר סיימתי עריכה של הספר שלי, משימה שנדחתה הרבה מאוד לצערי בגלל דברים דחופים שלא היו תלוים בי ולי נותר רק להחליט איך להגיב ואיך לנהל את סדרי העדיפויות שלי ולוח הזמנים.
פעמים רבות בחיים אנחנו רוצים לבצע משימות מסויימות, להגיע למטרות ויעדים שקבענו לעצמנו אבל למרות תכנית פעולה מאוד מדוייקת ומוכוונת מטרה, בסופו של דבר מגיע אירוע מסוים ומשנה לנו את כל התכניות וקיימת איזו חובה להתארגן מחדש אם אנחנו רוצים באמת להגיע אל המטרה.
הספר שלי, ״כשאני מדבר על ריצה אני מדבר על החיים״, היה למעשה כבר מוכן(ולמי שלא קרא או לא יודע לגבי הספר וכל התהליך, רוצו לאינסטגרם שלי וחפשו את הפוסטים הרלבנטים תחת ההאשטג #כשאנימדברעלריצהאנימדברעלהחיים) ואז בהחלטה של רגע, לאחר פגישה בהוצאת ספרים מאוד מכובדת ומוכרת, החלטתי לעצור הכל ולשנות.
לשנות מבחינתי היה לעבור שוב פרק אחר פרק, למחוק ולכתוב מחדש, לערוך ולעדכן הכל שיתאים למי שאני כיום ולא למי שהייתי בזמן שכתבתי כל פרק, בעיקר מכיוון שחלק מהפרקים נכתבו מזמן וחלק מהפרטים בהם או הסגנון כבר לא רלבנטים יותר.
שמתי לעצמי מספר פעמים סוג של דדליין ולא הצלחתי לעמוד בו.
ואז הגיע הרגע, הגיע השבוע האחרון ולמעשה הימים שקדמו לו ונפלה ההחלטה שהשבוע, לא משנה מה, אני חייב לסיים עריכה שלו, של הספר, להגיע למצב שיש את טיוטת הגרסה האחרונה(זו השלישית במספר והראשונה להדפסה).
בכל בוקר התיישבתי אל המחשב, פותח את הדרייב ושוב ושוב מנסה ומסדר את הפרקים, הכותרות וגם חלק מהפסקאות והמילים והעיקר שבסוף זה יראה כמו שאני רוצה ואז זה קרה.
רביעי מוקדם בבוקר נכתבו ונחתמו המילים האחרונות ובכדי שלא אצטרך או אחליט להתעסק בזה שוב, הורדתי את הקובץ המלא ושמרתי אותו בגרסת pdf מוכנה להדפסה ורק חיכיתי לשעה המתאימה, חלון זמן קצר בין פגישות בכדי לגשת לבית הדפוס שנמצא ממש 5 דקות הליכה ממני ולהעביר את זה.
כן, יכולתי לשלוח במייל אבל רציתי לוודא, להיות שם ולהסביר במילים בדיוק מה אני רוצה.
ברור שזה היה מיותר כי טל, בעל בית הדפוס, יודע את העבודה טוב יותר ממני ועוד לפני שהוצאתי משפט הוא כבר ידע בדיוק מה אני רוצה, שיחררתי.
עבורו שעתיים(ועוד פגישה) והאייפון מצלצל על השולחן, טל.
״ההדפסה שלך מוכנה״ אמר לי.
עזבתי הכל וטסתי אליו, מתרגש ושם זה היה, חיכה לי, העותק המודפס הראשון(רק טיוטה לא להתלהב עדיין) של הספר.
זהו, ההתרגשות עוד לא חלפה ואני כבר בשלב הבא, התארגנות על הכריכה וההחלטה איזו תמונה או גרפיקה תהיה שם.
מתרגשים כמוני?
