אלו פחות או יותר המחשבות שעלו לי בריצת הבוקר היום וכן, גם תהליך הכתיבה המתחדש עם הספר השני שלי אבל זה לפוסט אחר, אולי.
בסוף השבוע הקודם ג׳זמין פריז הפכה להיות הרצה הראשונה שהגיעה לשער הצהוב בבארקלי, עשתה מעשה שאף רצה, אישה, לא עשתה לפניה וזה הישג אדיר.
לא, לא רק בגלל שהיא אולטרה מרתוניסטית או בגלל הקושי בבארקלי אלא בעיקר כי היא פתחה את השער הצהוב עבור רצות אחרות וגורמת להן כעת לחשוב, לדעת, שזה אפשרי.
בניסטר עשה את זה כאשר ניפץ את מחסום ה-4 דק בריצת מייל ואחריו החל מבול של כאלו שעשו את זה ואליוד קיפצ׳וגה, המרתוניסט הגדול בכל הזמנים לטעמי וזה שירד משעתיים במרתון(כן, בתנאים סטריליים ועדיין..) אמר כבר שלמי שיגיע אחריו יהיה מעט יותר קל כי הוא יודע שזה אפשרי.
קיים קושי מנטלי גדול מאד בלהיות הראשון ויותר מזה קיים קושי להיות פורצת או פורץ דרך.
כשעמדתי בפעם הראשונה על קו הזינוק לקראת האולטרה 100 ק״מ בסובב ידעתי שאני יכול, תפיסתית לעשות את זה(והצלחתי).
בפעם השלישית זה כבר היה שונה לחלוטין, מנטלית ופיזית, כי כבר ידעתי שהייתי שם, שעשיתי את זה, שה״שער הצהוב״ נפתח כבר.
גם כעת, במסע העצמי שלי חזרה לעולם הסיבולת, עם תנאים שונים לחלוטין(ובלי ברך אחת..) אני יודע שאני יכול, שהייתי שם ויודע ומקבל שזו דרך שונה, קשה, דרך אחרת אבל זו דרך שאני יכול לרוץ בה, בדרך שלי.
כאשר אתם מתכננים ועומדים בפני אתגר גדול בחייכם, בכל תחום שהוא, בדקו, לימדו מה אחרים כבר עשו בתחום הזה ותגלו שזה אפשרי.
ובמידה ולא עשו לפניכם, צאו לדרך ופתחו את ״השער הצהוב״ עבורכם ועבור אחרים.
#אולטרהמיינדסט #קואצינג #אימוןמנטלי #אימוןמנטאלי #אימוןמנטלילספורטאים #מרתון #אולטרהמרתון #ריצה #שערצהוב
