בתקופה האחרונה, חודשיים-שלושה או אולי יותר אני מוצא את עצמי יושב מדי יום וכותב, כותב הרבה מילים בפורמטים שונים ועל נושאים שונים.
מאז ומעולם הייתי אדם של מילים, אחד שאוהב לקרוא ולכתוב, כמעט מאז שאני זוכר את עצמי ואולי אפילו קודם וחלק מהעניין מבחינתי היה שאני כותב בסגנון של איך שאני הייתי רוצה שיכתבו עבורי.
תמיד כאשר אני כותב תוכן מסוים, מקצועי בתחום המנטלי של הפסיכולוגיה של הספורט, אימון מנטלי לספורטאים, אני חושב קודם כל האם ככה אני הייתי רוצה לקרוא את זה, האם אני אוהב את הטקסט הזה.
במרבית המקרים כאשר אני שלם איתו, אני דואג לפרסם אותו, להפיץ הלאה לאחרים בדרכים שונות וכאשר אני חושב שהוא לא ראוי עבורי, אני מוחק או עורך כי אם הוא לא ראוי עבורי הוא בטח לא ראוי ומכבד את הקוראים האחרים.
כמות המילים שכתבתי לאחרונה מושקעת לרוב בספר שאני כותב, כן, ספר נוסף, ״תיירת״ שמו, ואין לו קשר לתחום המקצועי העכשווי שלי כמאמן מנטלי לספורטאים אלא דווקא לפרשייה שטיפלתי בה לפני הרבה שנים, כבלש במשטרה בתל-אביב.
תהליך כתיבה של ספר מזכיר לי פעמים רבות גם תהליך אימון לספורטאי, בין אם זה אימון פיזי, טכני או אימון מנטלי.
כי כתיבה, בדומה לכל דבר אחר גם היא דורשת אימון וחזרתיות ואז שיפור ודיוק של פעולות מסויימות והכל במטרה אחת- לא, לא התוצאה, אלא דווקא להשתפר כל הזמן.
בכדי לחדד את הכתיבה שלי לצורה והסגנון שאני רוצה, אני כותב גם טקסטים קצרים, סיפורים קצרים שמתפרסמים בדף נפרד באינסטגרם ולפעמים אנשים אפילו מגיבים להם(משום מה רק בפרטי…) תגובות שאני לומד מהם הרבה ומשפר את עצמי דרך זה ומשם לוקח את זה גם לפרקי הספר עצמו.
ה-תיירת, הספר החדש, למעשה כבר מוכן בגרסה שנייה ושלישית שלו, הראשונה נכתבה לפני הרבה מאוד שנים, אבל אחרי שמסיימים תהליך כזה, מניחים אותו בצד, כמו פגרה בין עונות בכדורסל או כדורגל כי צריך לנוח ממנו לאט, לתת לראש, למוח, מעט להתרחק ובעיקר להתגעגע ואז, אחרי תקופה לחזור שוב ולבחום מחדש דברים, לכתוב מחדש, לערוך, למחוק ולהוסיף, מעין מיני תהליך בתוך התהליך.
ואיך כל זה קשור לאימון מנטלי לספורטאים?
אם נשארתם איתי עד עכשיו, עד פה, אימון בספורט הוא תהליך ארוך וחזרתי שדורש עוד ועוד אימונים, עדכונים, שיפורים ודיוקים וגם בקרה עצמית וחיצונית, ממש כמו כתיבה.
כל ספורטאית או ספורטאי שרוצים להשתפר, רוצים להיות טובים יותר חייבים לעבוד קשה ולהתאמן על כל צדדי המשחק שלהם אבל גם לדעת לפעמים לעצור שנייה ולהניח בצד, לנצל יום מנוחה או פגרה בכדי להתרחק, להתרענן ואז גם להתגעגע ולחזור ״רעבים״ לתהליך, מה שבהכרח יוביל אותם להצלחה בתהליך.
אז אני בתוך התהליך שלי עם עצמי ובמקביל גם ברגעי השיא של עונת הכדורסל עם הנערות ברמת השרון(עוד שנייה מגיע הגמר) ועם הנוער של הפועל תל אביב(רבע גמר כרגע) וכן, גם בזה אני מוצא לעצמי רגעים להתרחק בכדי לשוב ולהתקרב ולדחוף חזק קדימה.
שנדע ימים שקטים
