לבחור להתמודד

In every single thing you do, you are choosing a direction. Your life is a product of choices 
Dr. Kathleen Hall

השביל שמולי, עליו רצתי כבר זמן מה הלך והתחדד כלפי מעלה, העלייה הגיעה.

אבנים בגדלים שונים עטפו אותו ובכל צעד שעשיתי הייתי חייב לשים לב טוב היכן אני מניח את הרגל, את כובד המשקל של הגוף(למרות שרזיתי מאוד לאחרונה ואני כבר ממש לא כבד) וזאת בעיקר בגלל ברך ימין, זו בלי הרצועות ורק עם תמיכה שנועלת אותה שלא תברח לי.

עם כל צעד שעשיתי הנשימה הלכה והתקצרה והאויר הקר שמסביב לא בדיוק עזר לי אבל בחרתי להמשיך ולדחוף חזק ולמעלה, לנסות להתעלם מהקשיים הללו, היו לי דברים אחרים איתם בחרתי להתמודד, קשים הרבה יותר מבחינתי. 

במהלך הריצה המדברית הזו שלי, איפשהו לפני שהתחיל הטיפוס למעלה, לכיוון פסגת הר קטום החלטתי שגם אני צריך לבחור במשהו, במישהו ביום הזה.

הריצה עצמה החלה במושב מרחב-עם בזמן ביקור משפחתי ובזמן שכולם היו עסוקים עם עצמם או עם הכנת הארוחה מאוחר יותר החלטתי לצאת לרוץ.

כמובן שזו לא החלטה שנפלה סתם ככה אלא החלטה שקולה ומתוכננת מראש ולכן גם ארזתי תיק עם כל ציוד הריצה שלי כי בטח שלא תיכננתי לוותר על אפשרות לרוץ ועוד במדבר שאני כל כך אוהב, בנגב, לא רחוק משדה-בוקר. 

מאז שהייתי צעיר מאוד ויתכן שאפילו נולדתי ככה אני סוחב איתי לכל מקום פחד גבהים, כן, מפחד, מאד, ממקומות גבוהים.

יש כאלו שיצחקו שישמעו שאני(או אחרים) פוחד באופן חריג גבהים אבל ככה אני ולמדתי לקבל את עצמי יחד עם זה, עם הפחד הזה שלי.

בכדי להדגיש עד כמה הוא קיצוני אצלי הפחד הזה- אני לא צריך להיות במקום גבוה בכדי לפחד, מספיק שאני חושב או מדמיין מקום גבוה או תהום גדולה וכבר מתפתחת אצלי תחושה של תעוקה שכזו שגורמת לי לעצור, לקפוא על המקום.

משום מה דווקא הפעם, בריצה הזו בחרתי להתמודד עם הפחד הזה שלי, לבד, ולכן למרות שראיתי שהסינגל הולך ומצטמצם לכיוון הפסגה של ההר, בחרתי לטפס להתמודד ולטפס.

אין לי באמת הסבר מדוע החלטתי באותו הרגע לנסות ולהתמודד עם הפחד הזה ובסיטואציה הזו, הרי יכולתי לבחור ולהמשיך לרוץ בערוץ הנחל או בשביל הצמוד אליו ואפילו לבחור בצומת השבילים אם להמשיך בנחל חצץ או לרוץ בנחל חלוקים.

בחרתי לטפס למעלה…

הנשימה התקצרה עם כל צעד שדחף קדימה, העיניים בעיקר היו מרוכזות בצעד הנוכחי ובצעד הבא אבל אי אפשר היה להתחמק מכך שככל שעליתי גבוה יותר, הנוף בצדדים שלי התחיל לרוץ ולהסתובב.

הנה זה הגיע, הפחד הזה, המשתק.

אבל כשהוא הגיע, הפחד הזה, אני חיכיתי לו, הפעם בזרועות פתוחות(וברך עקומה אחת) ופשוט בחרתי להכיל אותו בתוכי, לקבל אותו אליי ודחפתי עד למעלה, פשוט המשכתי לרוץ, צעדים קטנים, צעד אחר צעד כל עוד באמת היה אפשר לרוץ מבחינת השיפוע ואז בהליכה וטיפוס, נאחז בזיזי סלע קטנים אבל בעיקר לא מוותר, לא לפחד, לא לעצמי. 

כשהגעתי לפסגה של הר קטום לקחתי הרבה אוויר, חייכתי כמו דביל בתחושת הצלחה רגעית והרשתי לעצמי להנות מהנוף שמסביב, כמובן שגם להצטלם ואז להתחיל לרדת בזהירות למטה.

הרגשתי בהיי מטורף כאילו הרגע טיפסתי לפסגת האוורסט אבל זכרתי את מה ששמעתי פעם בהרצאה של דורון הראל(הישראלי הראשון שטיפס והגיע לפסגת האברסט).

הראל אמר אז שמרבית התאונות אצל מטפסי הרים מתרחשות לאחר ההגעה לפסגה, כאשר מתחילים לרדת חזרה וזה בעיקר כי ההגעה לפסגה, לשיא הגובה משחררת את הלחץ והמתח שהיה קיים קודם לכן ואז אנחנו נוטים לעשות טעויות.

אז אמנם לא טיפסתי על האברסט וכנראה שזה גם לא יקרה אצלי אבל זכרתי את המילים שלו ונזהרתי בכל צעד אותו עשיתי על השביל החלקלק שהיה מעוטר בדרדרת של אבנים.

דקות לאחר מכו, כאשר חזרתי לשביל היציב בנחל הרגשתי תחושת הקלה ממלאה אותי והרגליים היו יציבות וקלות יותר, הריצה חזרה להיות זורמת ואז גם הרשיתי לעצמי לחשוב קצת, לחשוב מעט מעבר לריצה הזו, לטיפוס לפסגה של ההר שמאחוריי. 

חשבתי לעצמי שכל אדם צריך לפחות פעם אחת בחיים לבחור להתמודד עם הפחדים שלו ולא לוותר.

כולנו נושאים עמנו במהלך החיים פחדים מסויימים, בין אם נולדנו איתם או כאלו שהתפתחו בנו עם השנים.

כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבחור ולהתמודד עם הפחדים שלנו, גם הפחדים הגדולים ביותר.

פחד, גדול ככל שיהיה, בדרך כלל משתק אותנו מלבצע פעולות מסויימות אבל אם נפרק אותו, בהחלטה שלנו ובשליטתנו, לצעדים קטנים, לפעולות קטנות ובשליטה ולא נפסיק בדרך הרי אז נגלה כי כאשר מתמודדים עם פחד שכזה מוצאים בכיס האחורי של ״מכנס הריצה״ כוחות מיוחדים שמסייעים להמשיך ולדחוף קדימה.

חלק מכוחות האלו נקראים ״בחירה״ ו״שליטה״ ואם אנחנו נבחר לשלוט במצב, נבנה לנו את הדרך שלנו להתמודדות עם הפחד הזה, מאוד יתכן שנמצא את הדרך שהיא רק שלנו לנצח את אותו הפחד.

וגם אם לא ננצח באופן מוחלט, נדע שלפחות ניסינו והתכוונו לכך ובעצם זה אנחנו כבר בדרך להצלחה שלנו. 

אז מה הפחד שלכם?

עם מה הבחירה שלכם להתמודד?

התשובות אצלכם, צאו לדרך!

הפוסט הזה מהווה בסיס לפרק נוסף בספר השני שלי ״כשאני חושב על ריצה אני חושב על החיים״ שיתפרסם בקרוב.

בינתיים, אם עוד לא קראתם את הספר הראשון ״כשאני מדבר על ריצה אני מדבר על החיים״ אתם מוזמנים להזמין אותו ישירות ממני או לרכוש את המהדורה הדיגיטלית באתר ע-ברית. 

ניפגש בשבילים