רפאל נדאל, אחד מגדולי הטניסאים בכל הזמנים והטוב ביותר על מגרשי חימר לא מוותר על הטקסים הקבועים שלו, כחלק מהמשחק.
אין חובב ספורט שלא מכיר את העניין שיש לו עם בקבוקי השתייה, המגבת וכמובן סידור השיער והמכנסיים ממש לפני חבטת הפתיחה.
למביט מהצד או למי שלא מבין זה נראה ומרגיש כמו איזו אמונה טפלה ואולי סתם קשקוש אבל תחשבו על זה שוב, שחקן מהטופ העולמי
שמבצע את זה במשך שנים באותו הסדר וכמעט באדיקות דתית, זה אומר משהו.
ספורטאי, כל ספורטאי, מבלה שעות וימים בלחץ של אימונים ומשחקים, בין אם הוא ספורטאי-על דוגמת נאדל וגם אם הוא ילד בן-15
שמשחק כדורסל, כולם בלחץ להצליח, לנצח, להיות הכי טובים.
בכל אימון ובכל משחק מגיעים למצבים שונים שעלולים להשפיע על המשחק שלנו ובמצבים חריגים גם לגרום לנו לאבד נקודה, משחק ואליפות.
כאשר אנחנו מבצעים את הטקסים הקבועים שלנו זה בעיקר מחזיר אותנו לאיזה משהו מוכר, קבוע, סביבה מוכרת שבה אנחנו מרגישים בטוחים,
מתנתקים לרגע מכל ההמולה והלחץ מסביב ועסוקים בדברים שלנו, בתחום שהוא רק שלנו ואף אחד אחר לא חודר אליו.
זה יכול להיות סידור בקבוק המים והאיזוטוני של נאדל בגמר טורניר טניס וזה יכול להיות לפני זריקת עונשין חשובה או בעיטת פנדל מכרעת
באליפות ליגת הנוער, זה בכלל לא משנה, אלו תבניות מוכרות שמנתקות אותנו מהלחץ החיצוני ומחזירות אותנו למקום שמוכר לנו- אותם בקבוקים,
אותו הכדרור.
זה טוב ונכון לספורטאי עילית וזה טוב ונכון לכל אחד מאיתנו שמחפש לרגע אחד להתנתק מהלחצים של היום יום ולשתות כוס קפה רגוע.
(שמתם לב שבד״כ אתם מכינים לעצמכם קפה באותה הדרך תמיד..?)
כמעט לכל אחד מאיתנו יש את הטקסים הקבועים שלו שמרגיעים ומחזירים אותו למקומות בטוחים.
על הטקסים שלי לפני מרוץ מכוניות, בפעם אחרת.
