קצת לימוד בכל פעם.
בשנים האחרונות סיגלתי לעצמי סוג של טקס קבוע עם עצמי, טקס שאני קורא לו זמן איכות ולמידה עם עצמי כאשר במהלך ימות השבוע אני יושב, בדרך כלל בשעה מוקדמת, סביב 5 או 6 בבוקר, פשוט יושב וקורא משהו.
הקריאה הזו בדרך כלל היא באחת מאוטוביוגרפיות הספורט שאני קורא, ספרי השראה כאלו ואחרים ולפעמים גם מאמרים מקצועיים שאני יודע שהם מלמדים ומקדמים אותי, בכל יום קצת.
ואז מגיע יום שישי, היום שבו אתם קוראים בדרך כלל את הפוסט הזה בבלוג ושם כבר מדובר בטקס אחר.
בימי שישי הטקס עובר בדרך כלל לשעות הצהריים או אחר הצהריים וזה מהסיבה הפשוטה שיום שישי, אם אין איזה אירוע שבו אני מלווה את אחד המתאמנים שלי, אני מעדיף לישון עוד קצת, לקום מעט יותר מאוחר, סביב שבע בבוקר, ללא שעון מעורר אלא כאשר ג׳ק, הלברדור שלי, דואג להעיר אותי בנשימה על הפנים שלי.
בימי שישי זה הזמן להקשיב לפודקאסט מעניין, לקרוא עוד קצת ולפעמים גם לגשת ולקרוא ספרות איכות שונה ממה שאני קורא בשאר השבוע.
אגב, הסופרים המועדפים עליי הם יו נסבו והארוקי מורקאמי.
אז איזה פודקאסט אני הכי אוהב בטח תשאלו.
לפני מספר שנים התחלתי לעקוב אחר ריץ׳ רול, ספורטאי סיבולת אמריקאי שחוץ מלהתחרות בתחרויות סיבולת קשות משדר גם פודקאסט מעניין מאוד שבו הוא מארח אנשים שונים- נשים וגברים, שמיוחדים בתחומם או שעשו משהו שהוא ב״קצה״.
ריץ׳ לא רק ספורטאי סיבולת אלא גם טבעוני כדרך חיים, לא כדרך להטיף לאחרים ובכלל, הוא מאוד אנושי ומכיל והקריאה בספר שכתב די השפיעה עליי לאורך השנים, במיוחד בתחילת הדרך ״החדשה״ שלי.
כאשר כתבתי את הספר שלי, חשבתי לא אחת על הספר שלו.
אנחנו באמצע חודש מרץ, אמצע הדרך שבין חג פורים(שאני ממש לא אוהב) לחג הפסח(שאני ממש אוהב) עם מדינה משוסעת וחצויה והרבה רעש ושנאה מסביב, תחושת אי שקט.
״גניבה״ של חלון זמן לטובת יצירת שקט פנימי ולימוד לפעמים מאוד עוזרת לרוגע הזה, גם כחלק מניתוק ולו לקצת זמן.
מצאו לכם את זמן האיכות שלכם עם עצמכם, קראו ולימדו משהו, מקצועי או התפתחותי, אתם תהנו, מאוד.
מבטיח
